ארכיון פוסטים עם התג "שמות רחובות"

אדריכל מגידוביץ' – ראה איזו הנצחה קיבל פטריק גדס הגדול

יום שבת, 24 בדצמבר, 2011

לפני כמה ימים פורסמה ב"הארץ" סקירה של המהלכים (או שמא "המעצורים") בדרך להנצחתו של אדריכל יהודה מגידוביץ' בתל אביב ("עיר קטנה ורחובות בה מעט", 9.12.11, עופר אדרת, שגם כתב על מגידוביץ' כאן).

זה הזכיר לי את שגיליתי כבר לפני כמה שנים בצומת תל אביבי סואן במיוחד, צומת החרש / גולומב / חיל השריון:

צומת החרש / חיל השריון / גולומב

אי שם מעבר לאספלט ולרמזורים, בצל עצי דקל שונים ומשונים, יש שלט הנצחה :

שלט יידוע והנצחה

פרופ' סר פטריק גדס

אם לנקוט לשון המעטה קורקטית, הרי המיקום הוא סר טעם להחריד ומעורר פלצות. תכנית גדס היא שקבעה את אופיו של חלק הארי של מרכז העיר. גדס יצר את הבלוק העירוני התל-אביב האופייני, את הרחובות הקטנים והגינות הקטנות, את המרווחים בין הבתים, את הרשת המגוונת של רחובות במרכז תל אביב. בתמורה קיבל על שמו מדבר אספלט ופיח, עם קצת דשא ודקלים תלושים ושפלי צמרת. בלי אנשים כלל. מין הנצחה יציאת-ידי-חובה שאינה נישאת בפי הבריות ואפילו לא על מעטפות דואר. מתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר "ניפגש בכיכר גדס בשעה חמש"?

משום מה גם הצמידו לגדס את התואר "פרופסור". אין חולק על כך שהיה איש אקדמיה בכיר (וגם ראש מחלקות לבוטניקה וסוציולוגיה), אך לא מצאתי במקומות אחרים התייחסות לתואר אקדמי שכזה. לא רוצה עוד לצנן את השמחה, אבל גם עוצמת הלהט הציוני שלו, המתואר בשלט, היא כנראה לא מהמאפיינים העיקריים של האיש (אבל אולי בזה אני טועה). גדס, אגב, זוכה לכבוד לא פחות בסקוטלנד מולדתו.

כתבתי על תגלית זו קודם ברשימה אצל יואב לרמן. צויינה גם כאן עם בקורת דומה. משה הרפז כתב רשימה על השכונה המצויה בסמוך, חנוקה בין אוטוסטראדות באופן בלתי-גדסי בעליל. ועוד פרט טריוויה זניח בעליל: צומת זה הוא הקצה הדרומי של כביש 2, הוא-הוא כביש החוף המפורסם. סיום קצת מאכזב לכביש כה מרכזי.

ובהמשך לגבי הנצחות מתכנני העיר: יעקב בן סירה (שיפמן), הראוי לתואר "מהנדס העיר המיתולוגי" של תל אביב לא פחות מאשר פטריק גדס ראוי ליחס כמתכנן המיתולוגי של העיר, קיבל רחוב קטן בכפר שלם. כך כתב על כך נועם דביר בסקרו את האירוע ("השבוע ייקרא בתל אביב רחוב על שמו של מהנדס העיר יעקב בן סירה", "הארץ" 10.3.2011):

"הרחוב שייקרא על שמו ממוקם בכפר שלם, הרחק ממרחב הפעילות שלו בתחומי "העיר הלבנה" או ממוקדי השפעתו. לדעתו של בנו יצחק מדובר במיקום מנותק, אף כי חבר בוועדת השמות אמר לו ש"עדיף להתפשר על הרחוב הנוכחי כי אחרת גם זה לא יהיה". לד"ר מרום יש הצעה משלו היכן יש להנציח את בן-סירה – בקרבת אחד הפרויקטים שהוא עצמו תיכנן או לחלופין סמוך לכיכר המדינה (אולי אפילו הרחוב הפנימי שייבנה בה) או ביד אליהו. השניים העלו אפילו רעיון לקרוא רציף בנמל תל אביב על שמו, "ואולי אפילו את הנמל כולו", מוסיף יצחק. ללא לובי ציבורי משמעותי נדמה שהם יצטרכו להסתפק בינתיים ברחוב בכפר שלם."

רחוב בן סירה. מגיאומטריית הרחובות, ומהיכרות כללית עם כפר שלם, רואים שזה רחוק מאוד מגישתו של מהנדס העיר ז"ל.

נועם דביר גם מונה שם את שמות מתי-מעט (או שמא מעט-מתי) האדריכלים המונצחים: : "אדריכלים הם בעלי מקצוע בלתי מונצחים בתל אביב, פחות מעמיתיהם המלחינים או המשוררים והרבה פחות מפילוסופים ואנשי חינוך. היחידים שזכו לכבוד הזה הם זאב רכטר, דב כרמי, ואריה שרון – "שלושת החיות" של האדריכלות הישראלית, שמונצחים ברחובות בשיכון דן בצפון העיר. לצדם נמצא באופן מפתיע גם האדריכל יצחק פרלשטיין שאחראי בין השאר לתכנון מגדל שלום (בשיתוף גדעון זיו ומאיר לוי)."

על אלו אפשר להוסיף את ע. הלל, אשר זכה לרחובון בשכונת גני צהלה. הלל עומר לא ידוע בשל פועלו כאדריכל נוף (אף שזה לא היה מבוטל) אלא בשל שיריו המקסימים שפורסמו בשם "ע. הלל".

בחיפוש חפוז במדריך רחובות תל אביב לא מצאתי, למשל, את אברהם קרוון, שנודע כ"גנן הראשי של תל אביב" (ויש פרס עירוני על שמו בתחום תכנון הנוף). אם כי אתר אחר טוען שיש "גינת אברהם קרוון", וגם הוא ביקורתי לגבי ההתאמה למושא ההנצחה. לא עברתי על כל מדריך הרחובות, וייתכנו הפתעות.

בעצם, יש עוד מקום בתל אביב על שם אדריכל. על "מרכז עזריאלי" ודאי שמעתם. פעם, בראשיתו, נקרא גם "מרכז השלום", כי יושב על דרך השלום. אבל השלום הפך מושג זר ומרוחק עוד יותר, ובעל ההון הנציח עצמו בשם המרכז. בכל אופן, הוא גם רוצה להיזכר בתור אדריכל.

רגע לפני הירידה לדפוס, נתקלתי ב"הארץ" בשתי כתבות העוסקות בנושא זה. האחת, היותר "כותרתית" אך פחות משמעותית לעומק הסוגיה, דנה בהנצחת ראש עיריית רמת גן צבי בר בעירו בעודו מכהן ("הארץ",23.12.11, "צבי בר: 'איני מעוניין בשום הנצחה' ", אילן ליאור, עמוד 11, וכתבה אחרת על כך). סוג של חוסר צניעות ישראלי אופייני, שהוצג באופן בוטה לא פחות אצל מאיר ניצן עוד במהלך כהונתו כראש עיריית ראשון לציון.

הכתבה היותר מעניינת לטעמי דנה בשינוי שמות רחובות בשכונת נחלאות בירושלים ("רחובותיה הוותיקים של ירושלים ינציחו רבנים ומסעדנים", ניר חסון, 23.12.11, עמוד 11), ובהתייחסות תושבי המקום לכך: "כל שם הוא חלק ממארג שנותן אופי לשכונה כולה… זה חלק מהרקמה האורבנית והשאלה היא אם אתה שובר את זה או משמר את זה".

כללית כל הנושא, מלבד היותו מעניין ובעל השלכות תרבותיות מסויימות, אינו ממש חשוב. אישית, אני לא רואה מצב שאהיה בליגת השואפים להנצחה… ובכלל, יש לי השגות על סוגיית ההנצחה אצלנו, כפי שכבר כתבתי פה בעבר (ואולי העובדה שאני חוזר לנושא זה מעידה על משהו אחר). בהחלט יש לי עניין במשמעויות המוקנות לסביבה הבנויה, בין היתר על ידי מתן שמות, וכן במשחקי הכח סביב שמות אלו. אך סביר שלא הייתי נדרש לנושא אלמלא נתקלתי בגרוטסקיות שבאופן אזכורו של פטריק גדס, והצפתו של הנושא עם העיסוק במגידוביץ'.

שם איש/רחוב- עיברינגליש או אנגלרית? מקרה ג'ון מונש

יום שישי, 11 ביוני, 2010

הביטו וראו מה קרה ל- John Monash:

שלט רחוב מונש - על קיר בית

אותי מאוד שיעשע השם הפרטי באנגלית. באופן ברור המקור הוא השם הנפוץ ומוכר מאוד John . אך נראה שהשם באנגלית נכתב בהשראת אופן הכיתוב בעברית: האות "ג" תורגמה ל-G ואחריה הושם גרש. אולי בשלב הבא יעבור השם עברות מלא בתרגום חוזר ל"גאון מנשה"?

לפחות יש עקביות כי גם בפינת הרחוב זה כך. בשלט זה, עקב הצפיפות, הותכו התואר והשם הפרטי ליחידה אחת מוזרה עוד יותר ומוזיקלית לא פחות- "סר'גון". התעתיק האנגלי נשמר….

רחוב מונש - שלט בפינת רחוב

איזור זה של שכונת יד אליהו בתל אביב משופע בעוד שמות קצינים זרים-יהודים למינהם (פטרסון, קיש, ובהקשר דומה: החי"ל, לוחמי גליפולי. מעניין ש"הגדוד העברי", הקשור לאותו נושא, הונצח בשם רחוב באזור אחר- אני מנחש שמוקדם יותר מהאחרים). בהקשר הצבאי, סופר לי לאחרונה שרחוב מונש היה גבול הפרדסים שנותרו עם תחילת הבניה באזור באמצע-סוף שנות ה-40. לעתים נורו מן הפרדס יריות על הבתים שנבנו בין רחוב מונש לקיש. על גג הקומה השניה של הבית ברחוב מונש 3 היתה לפני קום המדינה עמדת שמירה של חברי "ההגנה".

לכל אותם קצינים סיפור חיים מעניין. מתוך השעשוע לגבי שלט זה חיפשתי מעט על ג'ון מונש. מוצא חן בעיני שעל אף שנודע בזכות הקריירה הצבאית, אפשר לומר שהיה הומניסט במחשבתו, וראייתו המערכתית היא מרשימה. שתי תכונות אלה, בהקשר צבאי ואזרחי כאחד, היו ייחודיות עוד יותר בתקופתו.

כדי לעשות מעט צדק עם ג'ון מונש להלן קצת מידע:

מתוך "מדריך רחובות תל אביב" (המצוי גם באתר העיריה)

כדרכנו אנו מנכסים לנו כל איש ודבר. במידע שעל השלט בכחול אפילו לא טרחו להזכיר שמונש היה אוסטרלי, . באוסטרליה הוא דמות ידועה. נולד למהגרים ממוצא גרמני. הוכר כעילוי בלימודיו מגיל צעיר. כמהנדס פיתח קריירה נאה והיה מחלוצי השימוש בבטון מזוין באוסטרליה. במקביל שימש כקצין בצבא. יכולתו השכלית וראייתו ההנדסית באו לידי ביטוי בתפקודו הצבאי המרשים, באשר היה גם מארגן לוגיסטי מעולה, ופיתח את החשיבה לגבי שילוב פעולת חילות שונים לתמיכה זה בזה ולסיוע להתקדמות חיל הרגלים (כדי שזה לא יתפקד בעיקר כ"בשר תותחים"). נודע בפיתוח אחריות הקצין גם לרווחת חייליו. כאנקדוטה, נודע גם בכך שחייליו זכו כמעט תמיד לארוחות חמות מדי יום, גם בקו החזית. לאחר המלחמה עסק במגוון פעילויות הנדסיות ואזרחיות באוסטרליה. "אוניברסיטת מונש" טוענת באתרה ש-

The University is named after him, not because of his fame but because of the many and important ways in which he contributed to the community. בין היתר מציינים כי דמותו ומוצאו האירופאי-יהודי, יחד עם האהדה הרבה אליו באוסטרליה בזמנו, עזרו לעצב את דמות החברה האוסטרלית כרב-תרבותית ופתוחה (על אף נסיונות לשימוש במוצאו כדי לנגח אותו במסלול קידומו הצבאי).

כיום ניתנות על שמו מלגות מנהיגות ומצויינות. יש עיר בת כ-175,000 תושבים הקרויה בשמו. בעיירה בה גדל בספר האוסטרלי עדיין זוכרים היכן עמדה החנות שניהל אביו החל משנת 1874, ומציינים לזכות מנהל בית הספר בזמנו שהבחין בכשרונו של מונש ודחק במשפחתו לעבור למלבורן, שם יוכל לקבל השכלה כראוי לו. בשנת 1996, עם הוצאת שטר של 100 דולר אוסטרליים, הוטבע עליו דיוקנו. בשנת 2008 ניסה סגן ראש ממשלת אוסטרליה ליזום את העלאתו בדרגה לאחר מותו. קצת באיחור, הייתי אומר…..

שטר 100 דולר אוסטרליים