מרחב ציבורי. או לא.

עוד ידיעת שוליים:

"שכונת "נאות ים" בשיכוני המזרח בעכו מבודלת על ידי מחסומים בטענה של הגנה מפני גורמים עוינים. בתום שנה של דיונים אישרה הוועדה המקומית את הצבתם. בין השעות 20:00 ל־6:00 השכונה תיסגר"

מחסומים בשכונת "נאות ים" בעכו. רק ש.ג. חסר- בינתיים....מתוך הקישור שלעיל ל-mynet. צלם דורון גולן.

(על החדשה למדתי מן האתר המדכא והמצויין "מדרון חלקלק – רשימות מדמוקרטיה מתפוררת"- בסוגיה זו ראו כאן ).

מן הידיעות היותר מטרידות. מצטרפת למגמת עיצוב ותיחום גבולות המרחב הציבורי, באישור הרשויות האמונות לכאורה על טובת הציבור כולו ועל פרקטיקות הגונות לכל. ואולי יותר עצוב- זה מוצג כאידיאל, כדבר הטוב שיש לשאוף אליו, בעיקר על ידי יזמים (וכנראה יש סיבות למה מקדמים ראייה זו). המחסום מושם, בין היתר, על ידי מי אשר לו הכח להעמיד מחסומים ו/או עורכי דין והנמקות (רצוי בטחוניות או פסאודו-בטחוניות). התרגלנו כבר לראות מחסומים ושומרים בפתח ישובים קטנים (בת חפר, קיסריה, הר אדר- כמה שנתקלתי בהם). לקיבוצים יש תירוץ של היותם קהילה פרטית. אך גם בישובים שאינם כאלה התופעה קיימת, כאשר לעתים צריך ולעתים לא צריך להסביר ולנמק את סיבת רצונך לעבור. כל אחד בחזקת חשוד שבא להרע עד אשר יוכח אחרת.

נסיון הסגירה של מתחם אנדרומדה ביפו עורר רעש וצלצולים. בסופו של דבר גם בוטלה. אך זה ביטול-למחצה,כפי שמעידה חוויית ביקור. במקרה זה בעכו- בשקט. לשכונה הבאה, בעכו או בכל מקום אחר, כבר יהיה יותר קל.

אליאב מציג מקרה אחר – ברמלה, שם חברת גינדי מקדמת מתחם בסיסמת "העיר הפרטית שלי". האם זה מקרה שגם ברמלה בסופו של דבר אנשי צבא נקשרו לפרוייקט?

ויותר מעניין- האם זה מקרה שהאירוע העכשווי והשניים הנוספים ששכנו בזיכרוני הם ב"ערים מעורבות"? (מאמר מוסגר: הביטוי "ערים מעורבות" מתוחכם כי מובלע בו הביטוי "ערבים" או אפילו מהדהד בו הכיוון של "הפיכה לערבית". סוף מאמר מוסגר). האם במקומות אלו כה חזק הצורך להתבדל ולהתגונן? האם שם התהליכים פשוט מהירים יותר? או שבמקומות אחרים אין בכך צורך, משום מה? אפשר היה לשער שדווקא בערים אלו פרנסי העיר יהיו רגישים יותר לתוצאות אפשריות של ניכור והזרה. בעכו דווקא הגורם המקצועי-לכאורה, מהנדסת העיר מיכל סופר, ראויה לציון על דבריה הנכוחים על כלליותו של המרחב המשותף ועל ההתנהגות הראויה מבחינה מוסרית-ציבורית ומבחינה פרקטית: "הרחובות בשכונה הם רחובות ציבוריים, וככאלה יש לשמור עליהם פתוחים לציבור הרחב. שכונה זו אינה נבדלת משכונות אחרות ואין מקום לפצל ולהפריד את השכונות בעיר באמצעות מחסומים חשמליים…. אישור המחסומים יהווה פתח לבקשות של שכונות נוספות שיבקשו להיבדל מהסביבה בהצבת שערים.  עקרון השוויון יחייב להיענות לפניות אחרות דומות שיוגשו על ידי שכונת אחרות, והתוצאה תהיה תוצאה מאוד לא רצויה של בידול וניכור"

ראו גם: סוללות עפר וחומות להפרדה בין עילית לבין תחתית ובין לאומים (קיסריה / גי'סר א-זרקא, ניר צבי / לוד); קירות אקוסטיים אינסופיים בדרכים; חומת ההפרדה; ריבוי המחסומים "שם", ביהודה ושומרון, שאולי הטרימו מגמה זו "כאן". בינתיים יש השקה כזו או אחרת לסוגיית הלאום, אך הזליגה להפרדות נוספות בחברה היא תהליך טבעי וצפוי. סוגיית ריבוי המצלמות ואמצעי המעקב והבקרה אחרי תנועת אנשים אף היא רלבנטית.

מדובר על הבנאליות של תיחום המרחב הציבורי, הסגירות, ההתרחקות וההשתבללות. ההיפך מדמוקרטיה, רב-גוניות ופתיחות. אלה האחרונים יישארו בסיסמאות, אך זרמי התודעה יעוצבו על ידי השער הסגור. ואחיו שיצוצו יותר ויותר.

כתיבת תגובה

Follow Me