שימור מבנים, מה משמרים – ושכונת יד אליהו

באירוע "בתים מבפנים 2010" (בסוף שבוע הבא, 7-8/5, מומלץ בחום!) אני שותף זוטר לארגון סיור ביד אליהו. כמוגדר באתר "בתים מבפנים" בתיאור הסיור (סיור מספר 101, יום שישי, שעה 9:00, מפגש ע"י בית השריון, לוחמי גליפולי 51):

"יד אליהו היא שכונת המגורים הגדולה בעיר ומהווה מוזיאון חי לטיפולוגיות מגורים המאפיינות את גישות התכנון המודרניסטיות של המאה ה-20. הסיור – בהנחיית האדריכלים אודי כרמלי מצוות תכנון מזרח, דורון מינין ממחלקת שימור מבנים בעיריית תל אביב-יפו ודני לזר עורך תוכנית המדיניות ליד אליהו – יציג את גישות התכנון החדשות ליד אליהו הנבחנות בימים אלה ומבוססות על שימור מרקמִי וקהילתי ככלי לפיתוח מבוקר. בסיור ישולבו מפגשים עם ותיקי השכונה ויוצגו מגמות התכנון של אגף התכנון העירוני לעתיד השכונה."

הרעיון לשלב איש שימור היה של אודי כרמלי, אדריכל וחבר צוות תכנון מזרח במינהל ההנדסה. גם אני סקרן לשמוע את התייחסותו של דורון מינין לנושא, כבעל מקצוע וכאיש העיריה. הבחירה מה לשמר ומאילו סיבות כלל אינה טריביאלית. יש לה השלכות כבדות כאשר מתווספות לה משמעויות כלכליות, אם של פגיעה בזכויות בניה לצורך השימור, אם בעליית ערך כתוצאה של שימור, ואם באפשרות של השקעה ציבורית לטובת השימור (התיאורטית למדי, לצערנו, למעט ועד להכרזת משרד ראש הממשלה על תכנית מקיפה לשימור "תשתיות מורשת לאומית", מוחשיות ובלתי-מוחשיות).

קצת על שימור

שימור הוא גם בחירה של הסיפור, הנרטיב הנבחר להצגה ולקידוש מסוים על ידי החברה. ככזה השימור הוא בעל השלכות על דמות החברה בעיני עצמה ובעיני אחרים – ובהתייחסות לעתיד. מכיוון שלא מעשי לשמר הכל צריך להיות סדר עדיפויות וצריכות להיעשות בחירות כואבות.

וכאן עולות שאלות מכמה כיוונים:

האם משמרים את היפה? את יוצא הדופן? את הישן ביותר? את הנושא סיפור מיוחד? אישיות מיוחדת?

"בית הפגודה", רחוב נחמני, תל אביב - האם לשמר ומדוע?

בית דוד בן גוריון, תל אביב - האם לשמר ומדוע?

"בתי רכבת" ביד אליהו, תל אביב - האם לשמר ומדוע?

"בתי רכבת", יד אליהו, תל אביב - האם לשמר ומדוע?

האם משמרים את בתי החלוצים? את בתי פקידי הברון? את בתי הבאר הערביים? את הבית בו נרצח יוסף חיים ברנר? את בתי אחוזת בית – או בתי נוה צדק? את בית דיזינגוף – ו/או את בית עקיבא וייס? את בית אליהו גולומב – ו/או את הבית בו נורה "יאיר"? ומה עם בתי מלאכה? בתי חרושת? בתי תמחוי? משרדים ומוסדות קהילתיים? בתי כנסת שכונתיים? האם "מעונות עובדים" ראויים לשימור בגלל ערכיהם האורבניים-אדריכליים, או בגלל שיקוף חיי מעמד הביניים של תקופתו? ואם כך- האם סתם "בתי רכבת", צריפי מעברות וכדומה ראויים גם לשימור כמשקפי זמן ומקום, גם אם לא תוכננו על ידי אדריכל מפורסם?

כיצד מתרגמים ומפרשים בפועל את המקום הפיזי בהתייחס לסיפורו (ואולי יותר מדוייק- סיפוריו, סיפורי מכלול האנשים והתקופות הנוגעים למקום)? בכך אגע ברשימה נפרדת, שתציג למה צריך וכיצד אפשר להציג את "הסיפור" ולא ליצור מבנים משוחזרים כחפצים יפים בלבד.

מהו היחס הנכון בין הסיבות לבחירת אתר לשימור- בין הפיזי-מבני-אסתטי לבין התרבותי-חברתי? במהלך תהליך ניפוי ובחירה ראוי לקבוע קריטריונים בנסיון להערכות מבוססות, גם אם אין אפשרות לאובייקטיביות מדעית חד משמעית. ערכתי השוואה בין הקריטריונים לשימור של עיריית תל אביב לבין אלו של עיריית סיאטל שבארצות הברית:

טבלת השוואה בין קריטריונים לשימור - תל אביב וסיאטל

הצבועים בגוון זהה דומים בתוכנם, גם אם לא זהים. ניתן לראות את המשקל הנכבד בתל אביב לערכים מבניים, לעומת הדגש בסיאטל על קריטריונים תרבותיים-חברתיים (ובזה נכלל היסטורי). אני חושב שבתחום זה אנו בישראל צריכים להתקדם לכיוון החברתי-תרבותי. יש סימנים מעודדים לכך, למשל בהתרחבות ההתייחסות למוגדרים כ"נופי מורשת תרבותית" כמושא לחשיבה על שימור. כמו כן, אני מצדד בגישתו של הרברט גנץ, המוצגת בסיפור הבא, לגבי הראוי והחשוב לשימור:

ויכוח נוקב התנהל מעל דפי הניו יורק טיימס ב-1975. הסוציולוג האורבני הרברט גנץ (Herbert J. Gans) תקף את "הועדה לשימור אתרים" בטענה שהם מעוותים את ההיסטוריה בכך שמייעדים לשימור בעיקר אחוזות עשירים ומבנים בתכנון ארכיטקטים מפורסמים, תוך דאגה רק לרובד דק ואליטיסטי של העבר הבנוי. המשמעות, לדבריו, היא גם זילות ההווה והבינוי הפשוט. ענתה לו Ada Louise Huxtable, מבקרת האדריכלות המכובדת של העיתון. הקסטבל טענה שמצויינות אסתטית ואורבנית אכן תלויה בכסף ובכשרון המעצבים הגדולים, ויוצרת ערכים תרבותיים נשגבים, שהם מרכזיים לשימור. לדבריה גישתו של גנץ מעוותת. גנץ ענה ששימור הוא מעשה ציבורי, וככזה צריך לתת מענה לַעבָר של כל האזרחים. גנץ סָפַר והוכיח חוסר איזון בולט בין סוגי האתרים שהוכרזו לשימור. ( הסיפור מובא בספר המרתק "The Power of Place", של Dolores Hayden )

ויכוח זה, בצורות שונות, חי ובועט גם כיום (דוגמא לקונפליקט עכשווי כזה- כאן ). עם זאת, ברור כי המגמה השתנתה- יש יותר התייחסות לסביבות יום-יומיות המייצגות דפוסי חיים מגוונים. ארגון ניו-יורקי העוסק בשימור אומר בהקדמה לדו"ח שלו לשנת 2001:

.Yet, perhaps now more then ever, the Landmarks Conservancy is also aware of the bits of history and the personal memories and meanings that exist within every piece of the built environment

נחזור ליד אליהו:

גישתו של הרברט גנץ, שהוצגה לעיל, פותחת כיוונים לחשיבה על בתי יד אליהו כאתר אפשרי לשימור.

כהגדרתו של אודי כרמלי יד אליהו היא "מוזיאון חי לטיפולוגיות מגורים המאפיינות את גישות התכנון המודרניסטיות". מודרניזם זה הוא אבן יסוד של תכנון המדינה, מאפיין של חלקים נרחבים ממנה, היה ועודנו סביבת החיים של מרבית תושביה. אם כך – ראוי לשימור? כיצד? כמה? ואיך? האם ניתן לעשות זאת ללא הערך הכלכלי המוסף הנוצר מהצמדת המושגים "באוהאוס" ו"עיר לבנה"? כיצד משפיעים ערכי הקרקע של המקום? וכיצד יתקבל הרעיון על ידי בעלי דירות? האם ייראה להם מופרך מיסודו ו/או פוגע בהם? אולי כהערכה לסביבתם וכגורם חיובי?

הרקמה החברתית של יד אליהו כבריאה וחזקה ביסודה. כמסקנה מכך, זה מקום שבכללו אינו מתאים לפתרונות קיצוניים של שינויים פיזיים, קרי "פינוי-בינוי". מה המשמעויות של עידוד האוכלוסיה והחברה הקיימים? האם יש לכך נגיעה לסיוגיות של שימור פיזי? האם שימור פיזי כלשהו יתמוך בכך- או יפגע במילוי צרכי האוכלוסיה הזו על ידי פיתוח ובניה מתבקשים?

אני מקווה שהסיור יעזור לליבון השאלות הרבות והפתוחות שלעיל.

תגים: , , , , , , , ,

8 תגובות לפוסט "שימור מבנים, מה משמרים – ושכונת יד אליהו"

  1. מאת שרון רז:

    העלית סוגיות חשובות בנושא הכבד והחשוב הזה של שימור ומורשת תרבותית. יש הרבה שאלות פתוחות והנושאים בהחלט ניתנים לדיון ורצוי שידונו בהם ויתקדמו. אני כמובן בצד שבהחלט רואה במודרניזם מורשת חשובה וראוייה בישראל ושיכוני הרכבת כמו ביד אליהו הם בהחלט סוגייה שראוייה לדיון וראוי לשקול גם הגנה על מרקמים כאלו, רק במקרה זה לא בהכרח בכל המקומות ובכל האיזורים. אני חושב שיש הרבה הרבה מעבר לבניינים הספציפיים המפורסמים של כל עיר, הרבה בניינים אנונימיים יותר שגם הם נותנים פעמים רבות מושג אפילו גדול יותר ולא פחות חשוב מהבניינים המיוחצנים יותר. גם סוגי מבנים יש לרוב, לא רק מבני מגורים…

  2. מאת modern housing projects:

    הבעיה במרקם של יד אליהו שהוא מהווה גריסה מודרניסטית של הפרדת שימושים גסה וקצת מוות אורבני (על המוות של הרחוב אפשר לקרוא בהרחבה בספרה של ג'ין ג'ייקובס) – אבל עדיין לא קיצוני כמו במערב ראשל"צ (עדיין יש מעט מסחר משולב ברמת הרחוב, אבל מעט מדי). יחד עם זאת ישנם הרבה מתחמים בעולם, בסינגפור (ששם יש שיכונים בעלי ערך אסתטי רב, בניגוד ליד אליהו) ובגרמניה (שיכוני עובדים סנדרטים יחסית, אבל יותר מוקפדים בהרבה ממה שניתן למצוא בארץ) שבחרו לשמר את הבניה המתחמית המודרניסטית.

    כמובן שבשימור צריך לתת מענה לאתגרים האסתטיים (תריסולים, מדחסי מזגנים, צבע וכיוצ"ב – בנוסף לשיקום והרחבת המדרכות ונטיעת עצים) ולהחיות מחדש את הרחובות העצובים והעייפים (בעיקר לה-גרדיה שחייבים להפוך אותו לעורק החיים של השכונה) – אפשר לקחת דוגמא מגרמניה ששם שילבו חזיתות מסחריות במבנים, והעבירו אותם גם מתיחת פנים משמעותית מקופסאות קרטון לקוביות צבעוניות ומעוצבות (יחסית לבניה פונקציונליסטית).

    מכל מקום אני חושב ששימור המבנים בהחלט עדיף על פני גריסה מחדש של המרחב לטובת יזמי נדלן, אבל צריך להכין תכנית רצינית וכוללת, עדיף בתב"ע, לגבי אופי השימור עם התייחסות בעיקר לתיקון הפגמים שבמרקם האורבני. תכנית דומה מגבשים כיום בירושלים לשכונת רחביה.

  3. מאת דייר יד אליהו:

    יתכן ויש משמעות כלשהיא למיבנים אלו או אחרים לשימור עברה של יד אליהו
    אבל לדבר על מירקם הקיים של אנשים שמורכב מהרבה דירות שכורות של אנשים שירשו אותם מהוריהם

    אני גם בביניים רכבצ ישן ואני מוכן להראות לך שאין ממש מה לשמר גם תמא 38 לא יעזור הבניה ישנה אין מה לשפץ יש ליקויים שגם שיפוץ באלפי דולרים לא ישנה מה גם שהחזיתות וחלק האחורי של הביניינים ניראים זוואה ואין טעם וכסף לתקנם
    עוד 20 שנה זה יהפוך לשכונת בתיקווה החדשה.
    יש לישמור על המרחב על הפרקים וגם לבנות לגובה דירות בר השגה תוך שיפור הדיור כי דירות כאלה יהוו נתל לעיריה

  4. מאת ניב:

    יש לך מידע על פרוייקטים שחזור בחו"ל (בעברית) בנוגע לשימור מבנים באופן דומה לנעשה לבתים לשימור בת"א? תודה רבה

  5. מאת admin:

    ל- modern…. -
    אכן יש "שיכונים" הרבה יותר יפים, באירופה בעיקר. יש ספר יפהפה בשם "Vienna Rossa" , למשל, שמציג כאלה. לדעתי אכן עיקר האתגר הוא לשמור על האיכויות של השטחים הפתוחים למינהם (לרבות החללים בין המבנים ובינם לבין הרחוב), אפילו בלי לקרוא לזה שימור, וכן להגדיל ולגוון את השימושים. ברשימה אחרת הצגתי כמה מרכזים מסחריים שכונתיים. עוד קצת, ופיזור תעסוקה בהיקף קטן פה ושם – הם המתכון לתבשיל זה. כמו שאיבחנו גם בצוות מזרח של אגף הנדסה – יש הרבה מוסדות ציבור שאינם משרתים את השכונה. השבת חלקם לשימוש מקומי גם יעזור להחייאת המרקם והפעילות.

    ל"דייר יד אליהו"-
    מסכים לסיפא של דבריך. אך חושב שיש בהחלט לבחון מה אפשר לעשות במסגרת ה"רכבות" הקיימות ושינויים בהן.

    לניב-
    לא לגמרי הבנתי את השאלה. לא חושב שיש לי מידע כפי שאתה מבקש, אבל נסה להיות קצת יותר ספציפי.

  6. [...] [5] הנושא המתעתע של שימור בשכונות כמו יד-אליהו נידון בהרחבה אצל איתי הורביץ. [...]

  7. [...] אירגנו אדריכל מאיר אלואיל מצוות מזרח של עיריית תל-אביב ואיתי הורביץ, אדריכל תושב השכונה. אדריכל דני לזר יציג את תכנית [...]

כתיבת תגובה

Follow Me