מה מקפיץ אותנו כל כך בבניין הבימה? ומה עם חיבור השדרות?

מה יש בו, בבנין הבימה החדש, שמקומם אנשים רבים כל כך משך זמן רב כל כך ומביא לכתיבת תגובות מנאצות רבות ונסערות כל כך?

לפחות התגובות בעיתונות ובבלוגוספירה הן מעל ומעבר לזכור לי מכל פרוייקט אחר. האמירה האחרונה שראיתי היא של שרון רז, וגם היא מעוררת שטף של תגובות.

אמנם גם לגבי היכל התרבות היתה סערה ציבורית. אך משהו בה היה שונה. אולי משום שבאה בשלב מוקדם יותר, טרם יציקת הבטון, ולכן היתה עניינית יותר וממוקדת מטרה. ואילו כאן ענייניות ופעילות כבר לא יועילו. לא נותר אלא ליילל על דאבדין ובדיעבד. ואולי לכן הזעקות רגשיות וחופשיות יותר. ואין בזה חלילה טענה כלפי הזועקים (שאני הקטן בינהם/ן). למיטב זכרוני, לגבי היכל התרבות מידע כלשהו בכל זאת דלף החוצה. ואילו ב"הבימה", להתרשמותי, כמעט ולא. שאלה אחרת היא היכן הגופים המקצועיים והרציניים שפעלו בסוגיית היכל התרבות? והאם מנויי הבימה נשאלו, כפי שנשאלו מנויי התזמורת הפילהרמונית (גם אם אינני יודע איזה משקל ניתן לאמירתם)? שרון רז העלה לאחרונה את הרף באמירה המפורשת "להרוס", ועשה זאת בדרכו המנומקת והתרבותית. רק לעתים רחוקות הריסה היא מעשה תרבותי ראוי ומידתי, אך שרון – הרגיש מאוד להרס- טוען באופן די משכנע שזה המקרה. למיטב זכרוני שרון הוא הראשון המעלה הצעה ממשית- גם אם כנראה לא מעשית.

ובכל זאת, למה דווקא ב"הבימה"? אולי זו תגובת נגד לתעוזה. הבנין הוא לא סתם השתנה לבריכה מן המקפצה, כדברי המשל הידוע. זו השתנה מן המקפצה בזמן גמר אולימפי. אולי מידת החריגות של המעשה האדריכלי, בהינתן המקום הרגיש, היא עד כדי כך גדולה.

בהמשך לסקירה של שרון, אני מסכים שמבין כל הגרסאות זו של 1958-1970 היתה הטובה ביותר, אפילו טובה מהמקור. במקור העמודים לא החליטו אם הם יווניים (בגובה, בחשיבות, ובאזכור חזיתות מקדשים), מודרניסטיים (בהיותם גליל נקי לגמרי, בסידור הקשתי שודאי אינו קלאסי) או סתם לא פרופורציונליים (בהתחשב בכך שלא החזיקו דבר חוץ מגגון ומעקה קטנים באופן קיצוני יחסית אליהם). בגירסה זו נשמרה גם החזית המזרחית היפה. גרסת 1970 יצרה חללית לא פחות מזו הנוצרת עכשיו, והחזית דרומה היתה סתם צורה מנופחת וכעורה. על זה נוספו בשנים האחרונות שלטי פרסומת-עצמית ענקיים. אולי בנקודה ספציפית זו גרסת רם כרמי דווקא תחזיר לצורת העיגול (או חלק הגליל) כלפי דרום פרופורציות יפות יותר.

שרון רז מזכיר בקצרה נקודה שראויה לדעתי לדגש רב הרבה יותר, וחבל שנעדרה כמעט כליל מהדיון הער הזה. בעבר נכתב על האבסורד וההחמצה בכך שאין רצף ממשי ושימושי בין שדרות העיר. נוצרה הזדמנות ליצור את החיבור בין שדרות העיר הנפגשות-כמעט בלב העיר. חוששני שתוחמץ ההזדמנות המתבקשת לחיבור הכמעט קיים בין שדרות רוטשילד לשדרות בן ציון. כרגע החיבור מנותק, כרגיל, בגלל יותר מדי נתיבי תנועת מכוניות הנתפסים כחיוניים. (ולחובבי עבודות התשתית, או אם חייבים לפרנס כמה קבלנים גדולים, אפשר להציע מנהרה למעבר ישיר מזרח-מערב למכוניות ממרמורק אל שדרות בן ציון מערבית לאחד-העם/תרס"ט).

ולא פחות כואב- הייתכן שהוחמצה גם הזדמנות להמשך של שדרות רוטשילד אל שדרות חן? כרגע נראים הפיתוח מעל החניון ובניין הבימה כמי שבמקרה הוצנחו בסמיכות זה לזה, אינם מכירים זה את זה ולא את הנתיב מחבר השדרות העובר דמיונית בינהם . אולי יש תכנית בלתי מוכרת האומרת אחרת.
אך שוו בנפשכם מעבר נוח בהמשך שדרות רוטשילד גם אל הרחבה שמזרחית לבימה; שערו מצב בו פיתוח אותה רחבת ענק לא היה מושתת על סימטריה גאומטרית, אלא מדגיש ומעודד ציר של ממש; דמיינו מצב שבו בנין הבימה יפנה לציר זה חזית ידידותית ותוססת, ולא קיר ענק מאיים וחוסם רוח ושמש, עם ויטרינות בקומת הקרקע שאפשר לשער שיהיו סגורות (כך נראה בהדמיות, הלוואי ואתבדה). אמנם יש נקיק צר מאוד של מעבר בגן יעקב, אך זה עשוי להיות דווקא ייחודו של מעבר זה. הרי הפתח המרשים בין היכל התרבות לביתן הלנה רובינשטיין כבר הוכן מראש.
קשה לי להאמין שמחשבות על כך לא חלפו בראשם של אנשי מינהל ההנדסה בעיריה. סביר שגם בדקו את הייתכנות. אשמח מאוד לדעת מה הסיבות הטובות שהפילו כיוון מחשבה זה ודנו אותנו לעוד עשרות שנים עד השיפוץ הבא שאולי יתייחס לכך. באמת שהייתי רוצה לדעת! יש למישהו תשובה? מישהו היה באיזו הצגת כוונות של העיריה ויכול היה לשאול את השאלות? אנא, גאלו אותי מייסורי אי הוודאות והחשדנות ותנו תשובה!
האם זה הגיוני לדבר כל כך הרבה ולהשקיע (כנראה) כסף כה רב בהנמכת כיכר דיזינגוף בשם ההמשכיות והידידותיות למשתמש, ולא לעשות במתחם התרבות את החיבור שהצריך בעיקר רצון טוב?

בכתבה ב-ynet בסוף 2006 מובאים דברים של דני קרוון בעת הצגת הפיתוח מעל החניון: "בימים בהירים", מקווה קרוון, "אפשר יהיה לראות מזוויות מסוימות בכיכר עד הים". אין ספק שהוא לא היה מתואם עם רם כרמי. אני מקווה שהוא בדק את קוי המבט, ולא ניסה לשורר דימוי או סימולציה של מצב מלפני חמישים שנה.

כל הנ"ל נכתב תחת ועל אף ההסתייגויות שהעליתי בתגובתי השניה לפוסט של אסתי סגל: צריך לתת לפרוייקט אדריכלי להיגמר, ולבחון אותו אז, ולא בהיותו אפוף פיגומים וללא פיתוח הסביבה (אלא אם יש הצגה שלמה של התכניות).

לעיון נוסף:

יואב מציג ביקורת על מתחם/חניון הבימה, וגם מרכז תגובות של אחרים.

אסתר זנדברג ערנית כהרגלה, וכתבתה שגם היא בעקבות אותה הצגה בסוף 2006 מזכירה לנו שהלחץ היה לפתוח לכבוד חגיגות המאה, שכבר ננעלו רשמית למיטב ידיעתי. נו טוב, גם נתב"ג 2000, שאמור היה להכיל את המוני הצליינים של סוף המילניום, נפתח רק ב-2005.

עיריית תל אביב – הדמיות של הכיכר

3 תגובות לפוסט "מה מקפיץ אותנו כל כך בבניין הבימה? ומה עם חיבור השדרות?"

  1. מאת אסתי:

    אני חושבת שיש כאן עוד משהו.
    הבימה אמורה לסמל תרבות. היא בעצם סמל לתרבות העברית המתחדשת. וכשסמל כזה מקבל את הצורה האגרסיבית, כמעט אלימה הייתי אומרת, נובורישית וחסרת כל התחשבות באדם הקטן – גם עיוור יכול לראות את זה.
    וזה מגיע לשיאים כאלו שמתעורר זעם ציבורי.

  2. מאת שרון רז:

    תודה על הרשימה, איתי, טוב להיות כאן. אכן הכנסתי קצת לדיון את נושא חיבור השדרות, סוגייה ישנה ובלתי פתורה. זה נושא מתסכל מעט. יש כאן פספוסים ומצד שני קשה מאוד לפתור את זה, כל פיתרון של חיבור שדרות עלול להיראות מעט מאולץ ולעלול להיות פוגעני כלפי כיכר הבימה ומבניה. ראיתי בעבר כל מינ פתרונות שהציעו ולא היו טובים או בטח לא היו מושלמים. הכיוון של חיבור שדרות ח"ן לכיכר מאחור, לגן יעקב, הוא מתסכל ולא בטוח שיכול להיות פתור, בטח לא במנהרות הולכי רגל וכל מיני דברים שייכשלו אם יתבצעו. ראוי היה אבל לחשוב על איזה דגש על הקרקע, על הכביש, יתרון להולכי הרגל והכנסתם לגן יעקב, לרווח שבין הלנה רובינשטיין להיכל התרבות מאחור. יש את העניין של הרמפה שם שהיתה אולי יכול להימשך לכיוון הבימה ולקשר בין הכל , מה שהיה מחרב קצת את חלק מהאופקיות של המשך היכל התרבות. מהצד של רוטשילד זה קל יותר ובהחלט ניתן עם העיצוב הסביבתי ליצור המשכיות חכמה, עדינה לשדרות היישר לתוך הכיכר. הנושא מאוד מורכב, אך באמת אולי היה ראוי שיהיה דיון ציבורי אדריכלי נרחב על זה לפני שהתחיל השיפוץ של הבימה, שיפוץ שכאמור באמת נעשה בחוסר שקיפות ובחוסר שיתוף הציבור. זה חלק ממה שכה מרגיז, שפתאום נהיה שיפוץ בהבימה ואף אחד לא ידע איך ייגמר. אני חושב גם שעידן האינטרנט מאפשר להגיב מיידית וליצור מודעות ציבורית ומלחמה בתופעות נלוזות, כולל אונס בניין הבימה ופגיעה סביבתית בעיר ובתושביה. הקופסא הזו נוראית. לגבי החזית אין ספק שהגירסה של דב כרמי בשנות השישים היתה המוצלחת ביותר, ולא חייבים לחזור אליה בדיוק, אם היה אפשרי ,אבל להתאימה להיום. חבל שזה לא נעשה. תודה.

  3. [...] איתי הורביץ מחווה דעה על הבימה. העצומה נגד הממ"ד צוברת תאוצה [...]

כתיבת תגובה

Follow Me