ארכיון פוסטים עם התג "שכונת התקוה"

יום כיפור – הכנות חשובות של הרגע האחרון

יום שישי, 17 בספטמבר, 2010

צולם הבוקר, ערב יום כיפור, בשכונת התקוה, תל אביב.

אב ובתו. נסיון אחרון להספיק ללמוד לרכוב לפני "חג האופניים", הוא "יום ללא מכוניות" בגרסתו היהודית. השנה האירועים ממש חופפים!

גמר חתימה טובה לכל!

מה עדיף- ציור קיר מקומי או חיי מסחר ערים?

יום שני, 24 במאי, 2010

המקום: פינת דרך ההגנה ורחוב אצ"ל בתל אביב, אחת הכניסות הראשיות לשכונת התקוה. משך כמה שנים עיטר את הקיר ציור יפה לאורך כמה וכמה מטרים (התמונה אינה מציגה את כולו).

ציור קיר - דרך ההגנה, תל אביב

הציור מציג דמויות מקומיות אופייניות- איש/ילד של עגלת סבלות בשוק התקוה הסמוך, איש דתי, פעילה בתנועת הצופים, איש סתמי, וכמובן איש "בני יהודה" בכתום. הרקע סתמי ולא קשור, העגלה ילדותית- וכל זה חלק מחן המקום. יש הבדלים גם בגוון העור של הדמויות השונות. המשך הציור כלל יותר פרחים ועצים, וגם ציור אוטובוס קו 16 העובר בסמוך. כל מה שמשמח אותי בהציגו מאפייני זהות מקומית. הטקסט אומר "ב-(לב=אהבה) לתושבי שכונת התקוה מפעילי השכונה ושבט צופי בית דני". משהו חינני במיידיות של הציור ושל המסר. בוודאי לא חזיון נפוץ.

במאמר מוסגר, ציורי קיר (murals) הם כלי יחסית זול וזמין היכול להחיות מרחב ציבורי (ולמעשה מרחב כלשהו). במקרים רבים נרתם ציור הקיר כאמצעי הבעה קהילתי-מקומי. כאן יכול להתרחש מפגש בין האמן-המעורב (יצור לא מספיק נפוץ במקומותינו) לבין הקהילה והסוגיות המעסיקות את הקהילה. אני מקווה להרחיב על כך בקרוב ברשימה נפרדת. בינתיים אפשר לראות דוגמאות מעניינות בלוס אנג'לס (חשוב גם לקרוא את ה"אני מאמין" של הארגון). סוף מאמר מוסגר.

לפני כשנתיים (להערכתי) נהרס הציור מתוך כך שנקרעו פתחים באותו קיר עבור חנויות שפתחו חזית לכיוון זה. הציור נהרס. החזית מכוערת, במיוחד כאשר העסקים סגורים ותריסי הגלילה האפורים מורדים. בין החנויות: חנות מנעולים בפינה (שהיתה קודם חנות תכשיטים וקישוטים, ולפני כן דוכן פלאפל), חנות לטלפונים ניידים (התפשטות של חנות הנמצאת מעבר לפינה), מעדניה/קצביה (שבשלטים שלה שולטת השפה הרוסית), חנות/מחסן של מיזוג אויר (או משהו כזה).

הקיר לאחר פתיחת הפתחים

הקיר לאחר פתיחת הפתחים

סתמי. מכוער. קצת זול. מצד שני, פתיחת החנויות או התרחבותן היא סימן חיים מעודד של מסחר מקומי פעיל, נשמת אפה של רקמה עירונית טובה, מעניינת, אטרקטיבית וג'יין-ג'ייקובסית (אין באמת כזה ביטוי. או שעכשיו כבר יש).

מה הוא כבר ציור קיר לעומת התפתחות מסחר ער? לעומת חיים אמיתיים ולא פלקטים מצויירים? לעומת משרות ועבודה לאנשים? כנראה שקורה כאן משהו טוב אם יש עידוד לעוד עסקים קטנים.

אבל יש גם צביטה בלב על אובדן הייחוד של פינה זו. כמובן שלא חייבת להיות סתירה. אופי ויופי יכולים ללכת בד בבד. לא כך קרה במקרה זה.