ארכיון פוסטים עם התג "עיצוב"

לשנה החדשה – בכל צבעי הקשת

יום ראשון, 2 באוקטובר, 2011

סקלת צבעי הקשת מזוהה בקלות, מוכרת ומושכת. אייקון-טבעי-תרבותי. סקלה טבעית, המופיעה בהקשרים חיוביים של גשם ושמש. מייצגת רווחה והצלה עוד ממיתוס המבול.

קשת מבשרת תקווה וחיים

יש מסתורין וקסם באופן היווצרותה, הן בשמים והן בפיזיקה הבסיסית של שבירת אור לבן למרכיביו.

מנסרה

גם מעצבים נמשכים אליה.

השתמשתי בה בתכנון למרפאה בקרית מלאכי. מאז עיני פקוחה יותר לשימושים אחרים בה, וכמה מאלו שנתקלתי בהם ומצאו חן בעיני אביא להלן, בתקווה לרשימה מרעננת לחגים.

תחילה אציג את השימוש שלי במרפאה. יצרתי מסלול מעגלי של המסדרון המשרת את כל חלקי המרפאה. כל אזור קיבל גוון מאפיין, וסדר הגוונים – לפי סקלת הקשת.

תרשים המרפאה ושימוש בצבעים

במסדרון המרכזי במרפאה. כתום - לאדום - לסגול.

בצבע האדום, שאינו בעל קונונטציות חיוביות במרפאה, נעשה שימוש מועט בלבד, בשתי נישות לאורך המסדרון.

עוצמת הגוונים מדורגת בתוך כל אזור: עזים ביותר בשער לכל אזור, רכים יותר בחלל ההמתנה, ומרומזים-עדינים על קיר אחד בתוך חדרי הרופאים או חדרי הטיפולים.

למשל, הכניסה לאזור הסיעוד. המתנה לאחיות, זריקות, בדיקות דם – ירוק אמור להיות צבע מרגיע:

כניסה והמתנה לסיעוד

כתום: אזור הילדים, חי ותוסס. הצבע גם בריצוף ובתאורה, אך במינון חלקי.

ומכאן כמובטח לדוגמאות יפות אחרות. נתחיל באדריכלות ונמשיך לתחומים יותר מעניינים.

בקומת משרדים בהולנד, צבעי השטיחים במשרדים משתנים לפי סקלת הקשת:

תכנית המשרדים וגווני השטיחים בחדרים בהיקף הפאטיו

החדרים וצבעיהם

(המתכננים: Hofman Dujardin Architects )

עוד דוגמאות אדריכליות אפשר למצוא כאן.

מטבח, שעושה שימוש מעט חופשי בגוונים:

מטבח

ידוע שגוונים משפיעים על רגשות. אך הנה גווני הקשת לאבחון ומיון רגשות. מעגל רגשות לפי צבעי הקשת (של Robert Plutchik):

סקלת צבעים ורגשות

וקעקועים זמניים:

קעקועים זמניים

מיצב אמנותי קבוע על גג מוזיאון לאמנות בעיר דנית (האמנית Olafur Eliasson). אפשר ממש ללכת בתוכו!

פסל מסגרות לפי צבעי הקשת, "מוזיאון באויר הפתוח" ביפן, המובא בבלוג של משה הרפז:

Shigeo Matsubara's "Cosmical Colour Space"

תערוכה בגלריה דביר, של ינאי טויסטר:

ומקרה מעניין של "לוחם קשתות", אמן/ית אלמוני/ת שמיישמ/ת קשתות על קירות כאמנות גרפיטי באלבוקרקי שבארצות הברית, ומעורר את הויכוח על גבולות האמנות, המרחב הציבורי – השבחתו או השחתתו. לפי המסופר (כאן) עבודות גרפיטי אלו עוררו התנגדויות, אך נגד ההתנגדויות קמו קולות אחרים ותומכים:

Rainbow Warrior

Rainbow Warrior

כפי שמוזכר בראיון אנונימי עם האמן/ית, אי אפשר לנתק כיום את סמל הקשת מייצוג הקהילה הגאה.

מצעד הגאווה, ישראל

אמן אחר ( Michael Jones McKean ), חסר סבלנות, החליט לא לחכות לטובות של הטבע ברגעי חסד מעטים, וליצור קשתות אמיתיות בעצמו:

קשת על אמת. לא ממש 1:1, אבל גודל לא רע.

יש גם כאלה שמשתעשעים עם הקשת הטבעית עצמה (יש עוד תמונות):

אי אפשר בלי להזכיר את השיר המופלא Somewhere over the rainbow, שתהילתו העולמית מתחילה עם ג'ודי גרלנד הצעירה ב"קוסם מארץ עוץ":

ג'ודי גרלנד. קלאסיקה.

לצפיה והאזנה לשיר עברו לכאן, לביצוע חדש וחמוד בסגנון איי האוקיינוס השקט- כאן).

ובתרגום עברי יפה של ירון כפכפי:

אי שם מעבר לקשת
בענן
נמצאת ארץ גן עדן
כמו בסיפור ישן

אי שם מעבר לקשת
במרומים
שם כל חלומותייך
בן רגע מתגשמים

אם עוד מעט ייפול כוכב
הוא את שמיי יצבע זהב
הלילה
ואז בארץ הפלאות
שוב ייתגשמו המשאלות
הרחק למעלה

אי שם מעבר לקשת
שיר וגן
אל מעבר לקשת
לו רק לעוף ניתן

אל מעבר לקשת
לו רק לעוף ניתן

ציפור האושר שם בגן
מעבר לקשת
לו לעוף ניתן

ביצוע של נינט טייב, דרמטי מדי לטעמי- כאן. מילים אחרות, בביצוע אסתר עופרים וגידי גוב – לצפיה והאזנה כאן.

מקווה שנהניתם!

"בתי מגירות" – פריחה (בלוגרית) מחודשת?

יום שלישי, 11 במאי, 2010

נועם דביר הציג לאחרונה ב"הארץ" את "בית המגירות" שתכנן משרד מן-שנער בחולון.

בית בחולון (מן-שנער אדריכלים)

בית בחולון (מן-שנער אדריכלים)

הכותרת, שאינני בטוח שנוסחה על יד נועם, מדברת על " 'בית המגירות': מודל שונה ומקורי לבתי מגורים".

הכתבה קושרת בין בית זה לבית המגירות הבאר-שבעי המפוסם משנות ה-60, שתכנן גיורא גמרמן ועליו מספר יותר ערן טמיר.

מגדל בבאר שבע (אדריכל גיורא גמרמן)

מגדל בבאר שבע (אדריכל גיורא גמרמן)

בכתבה של נועם מוצגת יומרה (מסוייגת מעט) לראות בזה דגם מגורים חדש ביחס לקופסאות המגורים הנפוצות כל כך. לדעתי אין בזה הרבה יותר ממשחק גאומטרי, מבורך לכשעצמו. אין כאן בשורה של תרבות מגורים חדשה. המעלה העיקרית המוצגת היא של מרפסות גדולות מאוד. בבאר שבע המרפסות הגדולות לא הוכיחו עצמן במבחן הזמן, לפי תיאורו של ערן. מלבד זאת מתואר הבנין בחולון כשונה ויזואלית מן המקובל.

לבנין בבאר שבע מוצגת הנמקה אקלימית. לזה בחולון ניתן רציונאל כלכלי-שיווקי.

בשני המקרים (ובאחרים שבהמשך פה) לדעתי המוטיבציה היא עיצובית בעיקרה. יש משהו מושך באפשרות זו "לפרק את הקופסא מבלי לשבור את הכלים", ללכת על קצה תפיסתי כלשהו. הבלטות זיזיות מעין אלו פועלות כנגד הגיון עין המתבונן ומגרות מבלי דעת את הסקרנות לעמידתן. יש כאן משחק צורני חופשי ומיוחד, אך בלי לאתגר את הזויות הישרות ואת הפשטות היחסית של תבניות ליציקת בטון. אותו משחק של שיווי משקל רופף יש בו קסם למעצב ולמתבונן, ואם הוא נעשה טוב אזי מתח מובנה זה מאפשר יצירה של ממש. רעננות זו, גם אם היא אסתטית בעיקרה, מבורכת לכשעצמה.

באמירה חתרנית משהו אצהיר כי אני לא בטוח שיש מרחק כה גדול בין מגירות אלו, שעינינו המודרניסטיות נוטות לאהוב, לבין חלק מבנייני המרפסות המדלגות הפוסט מודרניסטיים והמושמצים תדיר.

להלן עוד כמה דוגמאות, הן בשביל היופי והן כדי לעזור לבחון את התזה שהעליתי.

מזה כמה זמן צדה עיני בנין "מגירתי" בכפר סבא, בפינת רחוב ויצמן (הרחוב הראשי של העיר) ורחוב ברנר או המעפילים:

בית מגירות בכפר סבא (אדריכל לא ידוע לי)

בית מגירות בכפר סבא (אדריכל לא ידוע לי)

המגירות כאן פחות מובהקות מאלו שהובאו לעיל, אך עדיין ברורות. גם בבניין זה ניכרת הכוונה לתת מרפסות רבות וגדולות, אך התריסים ואפשרויות הסגירה ניצחו, וחזות הבנין כמובן סבלה קשות.

ובבנין ציבורי, מרכז קהילתי בית בארבור בתל אביב, שאני אוהב את עיצובו (כולל הקוים המתעגלים בשובבות בקומת הגג).

בית בארבור, תל אביב

לא ממין העניין, אך אני חייב להראות איך הרסו חזית אחרת של הבנין עם מעלית ומבואת מעלית שנסגרה באלומיניום זול, ללא טיפת מחשבה עיצובית, כאחרונת מרפסות הכביסה. גם הפלקטים לא במיוחד מוסיפים.

בית בארבור, תל אביב

מיכאל יעקובסון מציג את "בית כהנא" ברמת גן, שגם בו יש מנסרות-קוביות זו על גבי זו לכאורה כנגד ההגיון של הנחתן.

"בית כהנא", רמת גן (אדריכל יעקב רכטר)

"בית כהנא", רמת גן (אדריכל יעקב רכטר)

מיכאל מסביר שיעקב רכטר "הצליח כאן ליצור יצירה ייחודית ושלימה וזאת באמצעות הבחירה בצורת והצבת המסות זו על גבי זו, כך שהוא יצר מעין משחק של מכולות המונחות לצד הדרך".

וגם מיכאל  מביא דוגמא עכשווית, על גבול הגרוטסקה אם כי אסתטית להפליא, של מוזיאון ויטרה החדש (אדריכלים Herzog & de Meuron):

מוזיאון "ויטרה"

דוגמא נוספת להזחה "מגירתית" בבנין מעבדות חדש במקסיקו (תכנון TEN Arquitectos):

מבנה אקדמי, מקסיקו

מבנה אקדמי, מקסיקו

ובעולם אפשר להיתלות באילן הגבוה של ההביטאט במונטריאול (של משה ספדי), שם יש הבלטות ואף תליה של קוביות כמעט באויר:

הביטאט, מונטריאול (משה ספדי)

הביטאט, מונטריאול (משה ספדי)

בהביטאט היה גם נימוק תעשייתי, ברוח אבני הלגו: האפשרות לשנע ולהרכיב את אשר יוצר במפעל, עם האפשרות (התיאורטית למדי) להוסיף ולגרוע במשך הזמן. הוצגו יתרנות של ייחדיות כל דירה ומצבה יחסית לאחרות, שטחי מרפסת פרטיים, וכדומה.

רציונאל דומה מציג ערן טמיר לגבי בנין יפני:

בנין ביפן

כותב ערן: "יש (במגדל בבאר שבע) מין רמז למטבוליזם של קישו קורוקאווה שיצר את מגדל הקפסולות בטוקיו, שנבנה בראשית שנות ה-70: מגדל העשוי מגופים שהתחברו והיו אמורים גם להתנתק באופן עצמאי מן הבניין.
הדמיון (של הבנין בבאר שבע – א.ה.) למגדל הקפסולות הוא בצורה בלבד ולא במהות, שבדוגמא היפנית מייצגת רמה טכנולוגית שלא מצויה במקומותינו, טכנולוגיה שגם ביפן לא עמדה במבחן הזמן."

השערת הבסיס שלי היא שרבים מאיתנו, הן אדריכלים והן בני אדם, בהזדמנויות שונות וברמות שונות מנסים לחזור לחוויות הבסיסיות של העמדת בלוקי עץ זו על גבי זו, הזזה, הסטה, ניסוי וטעיה- לראות כמה אפשר, איך זה נראה- ומתי זה ייפול.

קוביות עץ - משחק לילדים בני כל הגילאים

לגו

הפנטזיה המושלמת אולי נראית משהו כזה (המקור כאן):

פנטזיה של חופש

הבלטות וריחוף אחר מציגים "בנייני הגשר", שזכו לכותרות רבות לאחרונה. בכתבה בעקבות פרש(יו)ת הולילנד, מביאה כתבתה של דאה הדר "אנקת גבהים" מבט אנתרופולוגי ואירוני על אותם בנייני גשר, ובעיקר על חלקי הגשרים עצמם, שבהם חיים מעל תהום למעשה.

בנין עם גשר, גבעתיים (צילום: דודו בכר, "הארץ")

בנין עם גשר, תל אביב (צילום: דודו בכר, "הארץ")

לדברי דייר זה "מלחיץ. כל פעם שאני עובר שם אני מפחד שהגשר ייפול עלי…". ודיירת עם מרפסת-גשר: "אני כמעט לא דורכת בגשר. אומרים שזה יציב אבל קצת מפחיד שם, אין תחתית, את כאילו באוויר. אני מרגישה יותר בטוחה כאן. אף אחד לא יוצא לגשר חוץ מהנכדים. רציתי לקנות להם בריכה שישחו שם, אבל פחדתי."

גם בתכנון גשרים ניכר המתח בין הצורך ליציבות (והרצון להקרין יציבות ובטחון) לבין הקסם של הקלות, תדמית של נטול-מאמץ יחד עם אומץ הנדסי.

וכך גם במרפסות שלעיל. לקינוח דוגמא קיצונית של הפגנה וירטואוזית של אתגור כח המשיכה, בולטת מעל 20 מטר מהצוק ומרחפת 1,200 מטר מעל תחתית הערוץ, עם רצפה ומעקה זכוכית.

Grand Canyon skywalk, USA

Grand Canyon skywalk, USA

Grand Canyon skywalk, USA

לסיכום וחזרה:

יש כמה הצדקות אפשריות ל"בתי מדרגות": אקלימיות, אסתטיות, תיעוש הבניה. אני טוען שזה גם ביטוי לשאיפה לשחק בקוביות וכן לרצון לאתגר את היכולת ההנדסית-תפיסתית לגבי הנכון והאפשרי. ועדיין, כהכללה- אני בעד.

ולסיום-סיומת: בערב שנערך על "הבלוגוספירה האדריכלית הישראלית" עלה גם נושא הבלוגים כבמה לרב-שיח מתמשך ומתפתח הדדית. אני שמח למצוא כאן דוגמא לכך, בהמשיכי את מורי ורבותי שהוזכרו לעיל, בעיתונות ובבלוגיה, ואשר גם יצרו אצלם חיבורים בין רשימותיהם: נועם (העיתונאי ולא בלוגר, אני יודע…), ערן, מיכאל, וכל שאר העולם שכתבו על הולילנד. סתם מצא חן בעיני לראות זאת כך…..

"עמודים עם כובעים": מה הם מספרים?

יום רביעי, 27 בינואר, 2010

עמודים בכפר שלם- מבט כללי 2

אספר על כמה עמודים שזכיתי להכיר (למרות שבספר ילדים כלשהו נכתב "אל תדבר עם קיר שאתה לא מכיר"). בדגש מסוים על ה"כובע" שעל ראשם. לא מצאתי מינוח מקצועי של ממש לאותם "כובעים" שיוצגו בהמשך. הביטוי הרומאי-אנגלי לסיומת העליונה של עמוד, בצורתה הפשוטה, טרום הכותרות המעוטרות,היא כנראה abacus (ראו הסבר ואיור). אינני ארכיאולוג או מומחה במחקר לשימור, אך ארשה לעצמי להוסיף כמה השערות ואבחנות.

כשעשיתי מחקר על ראש העין הותיקה, סיפרו לי שנותרו עוד כמה מעמודי הגדר של מחנה הצבא הבריטי שהיה במקום עד לפני 60 שנה (נותרו גם לא מעט מבנים, אבל זה סיפור אחר ומרתק בפני עצמו).

במו עיני זכיתי לראות רק עמוד אחד. היה משהו מוזר וייחודי בעמוד גדר שנשאר עומד 60 שנה, שריד לקו דמיוני שמזמן איננו, ומשרת כעת קו דמיוני/מוחשי אחר, מכיוון שעומד בפינת חצר.

מעניין לראות את סוגי גדרות-העניים שהוצמדו לו משך השנים: מכיוון אחד "מיטות סוכנות" מברזל המחלידות לאיטן; מכיוון שני חומה נמוכה של בלוקים וקורת בטון סמלית- כמובן לא מטוייחים; ומכיוון שלישי גדר רשת ירקרקה.

גם בעמוד זה ניכרת שאלת הגמר של הדופן העליונה: האם עמוד יכול פתאום להיגמר, סתם כך? השאלה גם אדריכלית-מושגית, וגם פרקטית: מים ייכנסו אל המישקים והתפוררות העמוד תוחש. כאן הפתרון פשוט, ואולי הוא רק פתרון טכני, בכיפת בטון שטוחה.

גם אם אינו בכיוון העיצוב היווני לדורותיו לכותרות עמודים, יש פתרון נפוץ ונאה בדמות פירמידות קטנות ושטוחות יחסית.

עמוד אחד, שאימץ מהלך בכיוון זה (אך עם "כובע" מכובד, כמעט תרבוש תורכי), מסקרן אותי כבר זמן מה. אני חולף לידו תדיר. נמצא בתל אביב, על דרך לוד (היום רחוב לח"י), בחזית בית מספר 63, פינת רחוב בועז (רמז לא מודע לבועז ויכין, עמודי המקדש?).

עמוד בפינת דרך לוד (דרך לח"י) 63, תל אביב

מבט מזרחה

מבט מערבה

העמוד עצמו נראה כשריד מתוך זוג. לפי מיקום הציר בדופן המערבית, המעבר היה בכיוון צפון-דרום.


לפי הבליטה למרגלות העמוד בפינתו הדרום-מערבית השער נפתח צפונה (דרומה לא יכול מכיוון שהיה נתקל בבליטה זו). מה ייעוד הבליטה? אולי למנוע מעגלות לנסוע קרוב מדי לעמוד ולפגוע בעמוד או בכנף השער.
הבליטה לכיוון מזרח (ראו לעיל, בתמונת המבט מערבה) נראית כאומנה, או תמיכה (תמיכה דואה, למי שזוכר מאדריכלות הקתדרלות הגותיות). תמיכה זו נועדה כנראה לאזן את המשיכה של כנף השער בכיוון הנגדי.

זוג אחר, שנותר על תילו, מצאתי בכפר שלם, בסמוך לחלקו המערבי של רחוב מח"ל. המבנה הסמוך הוא בית כנסת, בנוי טלאי על גבי אלתור על גבי תוספת וראוי לתיעוד נפרד.

עמודים בכפר שלם - מבט כללי 1

עמודים בכפר שלם- מבט כללי 2

זוג זה בעל מבנה "אובליסקי" יותר, נראה שכולו יצוק (ברזל נחשף בפינה אחת) וה"כובע", פירמידלי בלבד, עשוי טיח ו/או כחלק מהיציקה. לא אלמנט נפרד.

גם כאן יש את התמיכות בכיוון המנוגד לכנף השער. והנה צירי השער. ציר עליון:

והציר התחתון:

מפתן השער נראה גם הוא יצוק ומחבר בין העמודים. בתוכו עובר צינור בטון. המפתן שבור מעט באזור מעבר הצינור. לא ברור אם המפתן נשבר בכוונה כדי להעביר את הצינור כמעשה מאוחר, או ששולב ביציקה המקורית ונשבר בהמשך בהיות מעבר הצינור נקודת תורפה.

במרחק כמה מטרים מול השערים נחשף קצהו השבור של קיר, בנוי גב בטון ובלוקים המכילים שברי צדפים.

עד כה ראינו עמוד אחד בריטי בוודאות, ושני מקרים ערביים, ככל הנראה. להלן "עמודים עבריים" למהדרין, בלב תל אביב הקטנה (קרדיט לדובה פרימרמן):

בחזית התמונה רואים בבירור עמודים עם "כובע" בלב שדרות רוטשילד יש גם עיבוד בטיח של מסגרת בכל פאה. יש לי זיכרון עמום שיש משהו דומה בכניסה לגן מאיר מכיוון רחוב טשרניחובסקי. טרם הספקתי לבדוק זאת. ואולי זה רק דגם גדר המתכת שנראה מוכר כי הוא עדיין נפוץ מאוד.

וחברת "אקרשטיין" עדיין מציעה היום דגמים בסגנון דומה, המיוחס דווקא למושבות הראשונות:

בראשון לציון אכן ניתן לראותם בפיתוח דרכים. כנראה דגם "היקב" שלעיל:

ובצורה שונה, אך גם עכשווית, ברחוב הראשי ההיסטורי של העיר:

ובחזרה לתל אביב, שורת עמודים קצרה שראיתי בחטף בתוואי המסילה, בחצותו את רחוב הרצל. מקווה להחליפן בקרוב את התמונות בטובות יותר).

בפוסט הבא, אי"ה, פירוט נרחב לגבי העמודים שלהלן, שתמונתם מובאת כמתאבן:

איך "לנחמד" כניסה לבית באופן פשוט

יום חמישי, 21 בינואר, 2010

ראו בתמונה- בית משותף אופייני במרכז תל אביב , אם אינני טועה בפינת הרחובות גורדון ושפינוזה.

אלומיניום "ברונזה" שהיה אופנתי מאוד בתקופה מסויימת, וגם היום נפוץ. דלת, חלון, תיבת מכתבים ו"טרמומטר" של אינטרקום. בנאלי.

אבל מישהו החליט "לנחמד" את הכניסה, לעשותה נחמדה ובפשטות. אני חושד שאין כאן אדריכל או מעצב. התוצאה נאה מאוד. מדבקות אדומות בצורת לב במרכז כל תיבת דואר. כה פשוט וכה אפקטיבי. כן ירבו.