ארכיון פוסטים עם התג "דיזינגוף"

"הורדת" כיכר דיזינגוף – קריאה למחשבה יצירתית לפני הבולדוזרים

יום חמישי, 3 בדצמבר, 2009

מתגברות הקריאות וההפגנות למען הריסת ככר דיזינגוף הקיימת והשטחתה למתכונת העבר. זה נשמע כל כך נכון, והפך ל"בון-טון" של השיח האורבני. לכן בחשש מסוים אני רוצה לבקש לעצור רגע ולעשות חשיבה יסודית- הפעם לפני קבלת ההחלטה, ולא אחריה. הורדת המפלס לכשעצמה אינה ערובה למקום טוב יותר- וכדאי לדעת קודם לטובת מה מורידים, מה החלופה שתיווצר. הנוסטלגיה לכשעצמה לא תחזיר את הקסם שהיה בככר לפי עדויות הותיקים.

אין ספק שכעת הככר אינה מתפקדת: אינה יפה, אינה מושכת אנשים לשהיה, אינה מתוחזקת יפה (על אף המאמץ), אינה יוצרת חלל של ככר. הכל נכון ומצריך שינוי. אני לא בטוח שהשינוי של השטחה מוחלטת הוא הטוב ביותר. אולי כן. במקרה זה, מכיוון שהשינוי דרסטי ויקר מאוד, כדאי לבדוק את החלופות התכנוניות האפשריות לפני ההחלטה העקרונית. ראוי לגבש את הרצונות והכוונות- וגם להשקיע בתכנון אדריכלי ותחבורתי ראשוני. ואם תכנון כזה נעשה, ראוי לחשוף אותו לכל.

יש גם דברים להגיד בזכות הפרדה (מפלסית או אחרת): המשתמשים הלא-ממונעים, מכל הסוגים, מרגישים בטוחים יותר ולפיכך רגועים ונהנים יותר. אפשר לקוות לפחות רעש וזיהום אויר בקירבת האנשים. אין גם פסול ב"הזרמת התנועה" לכשעצמה. ומכאן לנקודה בעלת השלכות: האם חלק ממסלולי התנועה שבכיכר יכולים להתבטל? אולי נפח התנועה כיום מאפשר גם סגירה של היציאה לפינסקר, למשל? ויש עוד צירופים אפשריים. שאלות אלה, והנגזרות התכנוניות שלהן, צריכות להיבדק לפחות באופן ראשוני כדי לבחון את איכות המרחב שיכול להתקבל.

כאמור יש דברים לומר בזכות ההפרדה, וגם בזכות נקודת מבט מוגבהת לכיכר, גם אם זו חוסמת מבטים ארוכים. לנקודות תצפית יש משיכה משלהן, וכך גם לאזורים המהווים במה. במרחב התל-אביבי השטוח ברובו הגבהה יוצרת מוקד ומקום מיוחד. במקומות רבים יוצרים טופוגרפיה כדי ליצור עניין ונקודות להשקיף מהן. כאן קיבלנו זאת- אולי תוך טעות, אולי בצורה לא מוצלחת. אבל אולי אפשר למנף את המצב ולא להעלימו. אולי אפשר לבנות מפלסי ביניים שיהיו גם אזורי שהייה ועניין- לא המעבר החד-משמעי הקיים היום: מדרכה – מדרגות/רמפה – מפלס עליון.

דווקא קיומו של המשטח המוגבה פותח פתח לאפשרויות תכנוניות מעניינות. לא בהכרח "טבולה רסה" מוביל לתכנון טוב יותר. וזאת מבלי להתייחס לשאלה אם כיוון זה יוביל לפרוייקט זול יותר או יקר יותר. (דוגמא המעסיקה אותי: פארק גלית ביד אליהו הוא פרק מקסים וייחודי. האם לא היה יוצא נשכר ומיוחד יותר אילו השתמשו בחלק מן האלמנטים הבנויים שהיו קודם ב"בריכת גלית"? אני מניח שכן. ויש כמה דוגמאות). אצל רובנו דפוס העליה לככר דיזינגוף הוא הטבוע בנו ומוכר לנו. אולי לא חייבים לאבד אותו. עוד דוגמא שכמובן אינה דומה: גן לונדון שברחוב הירקון (שבאופן פרדוקסלי הפך ל"גן ההעפלה") שמר על מאפייני מסלול הטיפוס והעליה מן החוף אל הרכס (או להיפך- הירידה הזהירה אל החוף) שהיה קיים בו קודם. בעיני זה מאוד מצא חן.

מתבקשת ההשוואה לככר המדינה. אמנם ככר המדינה בסדר גודל שונה, ונפחי התנועה שונים, אבל המאפיינים הגאומטריים הבסיסיים דומים. האם נוח ונעים להגיע ללב הככר? האם נוצר בה מרחב עירוני טוב? האם הדפנות והככר מתייחסים זה לזה? ככר דיזינגוף "סגורה" יותר בגלל שהיא קטנה יותר, על אף שגובה הבניינים בהיקף אינו נמוך בהרבה מזה של ככר המדינה. לככר המדינה יש ערכים של פארק- גדול, פתוח, פה דשא ושם עצים, שבילים. התמונות הנוסטלגיות של ככר דיזינגוף מציגות אופי דומה לזה הנצפה בככר המדינה. האמנם זה מתאים לדיזינגוף של היום והעתיד? לתחושתי בככר דיזינגוף מתבקש משהו עם שונה. אורבני יותר, מבונה יותר, צפוף יותר.

לסיכום, עם כל האהדה ונטיית לבי אחר הקריאות להורדת ככר דיזינגוף, צריך להיות תהליך של בחינת רצונות, אפשרויות וחלופות- ואחריו החלטה. ומן הראוי שבתהליך זה ישתתפו רבים ככל האפשר. בסופו של דבר חייב להיות שינוי, ולא קוסמטי בלבד.