מים מים בששון

תירוץ אפשרי לכתיבת רשימה זו יכול להיות היות הנושא סביבתי, חלק בלתי נפרד מהעולם התכנוני בו אני פועל יום-יום כאדריכל וכאזרח. חוץ מזה מדובר גם על עצבים לשמם, תוצאת הפגנת זלזול או טמטום של רשויות.

מסע ההסברה הנוכחי של רשות המים, בהובלת סרטון הפרסומת, הוא לדעתי מבזה, אידיוטי, מתעתע ונגוע בהאדרה עצמית קלוקלת. מסתבר שעל הטפשות מתלונן גם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן (ראו בכתבה כאן וגם בסוף רשימה זו). לביקורת מצטרפת עמותת "אדם טבע ודין", עם כמה טיעונים חזקים.

ראשית, איזה מן מסר זה- "עכשיו חיוני כתמיד לחסוך, אבל בעוד שלוש שנים הכל יהיה בסדר". הראציונאל של השומע יאמר: "נו, אז ניכנס השנה קצת יותר עמוק לאוברדרפט מים- ממילא מבטיחים שבעוד שלוש שנים נזכה בפיס של זרמי מים אין-סופיים. זה בטח ישלים גם את מה שנבזבז עכשיו."

שנית, המסר הלא-סמוי הוא שבעוד שלוש שנים אפשר יהיה להתפרע. כך זה נשמע, וכל פרשנות אחרת אינה מתיישבת עם התשדיר. האם אז יפסיק תהליך ההתייבשות? האם נפסיק לחיות באזור מדברי למחצה? להתרגל לבזבז הרבה יותר קל מאשר להתרגל לחסוך. על אחת כמה וכמה יותר קשה להתרגל לחפש דרכים לחסוך.

שלישית, תגובת שר התשתיות המובאת בכתבה הנ"ל, כאילו השקיפות כלפי הציבור מחייבת לספר כי בעוד שלוש שנים מתקני ההתפלה יפתרו את בעיית המחסור, נשמעת מתחסדת. יש הבדל גדול בין יידוע לבין פמפום כמסר מרכזי של מסע הסברה. חשופים לגמרי הרצון להאדרה עצמית ושביעות הרצון העצמית. טענה זו נשמעת חלולה וחצופה לאור הטענות לפרק הזמן הארוך מאוד שבין ההחלטה הראשונית לבין הפעלת המתקנים.

רביעית, אותו פתרון קסם דורש השקעה בתשתיות מתקני התפלה והולכה, השקעת אנרגיה רבה, השקעה בתפעולו ובתחזוקתו, קרקע למיקומו על חופי הים המתקצרים ממילא, ושלל בעיות סביבתיות עליהן מעיד המשרד להגנת הסביבה (על אף מאמציו למזערם כמוצג במסמך אליו מפנים שם באתר). כבר הוכח שאי אפשר "להאיר את כל רמת גן באנרגיה של נורה אחת". כך זה גם במשק המים. האם המשך ההשקעה במתקני התפלה שיידרשו ככל שיגדל התיאבון (או הצמאון) הם אינטרס אמיתי של אזרחי ישראל? אמנם במאמר בדה-מרקר (שאינני מוצא כרגע) הצליחו בחשבון נפתל להגיע למסקנה שההשקעה האנרגתית שולית וזניחה, אבל עדיין- למה צריך אותה? עם הזמן נהיה תלויים יותר ויותר במקורות האנרגיה לצורך אספקת מים. האם זה הגיוני? האם מבחינה אסטרטגית, סביבתית ואתית זה רצוי ונכון?

חמישית, החדרת הרעיון שמתקני ההתפלה הם פתרון שאינו רק הכרחי (או אפילו ראוי) אלא גם רצוי ומבורך לכשעצמו משרת בעיקר שכבה דקה מאוד של זכייני, בוני ומפעילי המתקנים – וספקי האנרגיה (כרגע, למשל, תשובה).

שישית, משתקפת כאן הנחת העבודה שאם אפשר לטפל בסימפטומים בעזרת כלים טכנולוגיים- אזי לא צריך לטפל בבעיה. ומה שלא הולך בכח- ילך ביותר כח. אותו בטחון מערבי-קפיטליסטי שעם מספיק טכנולוגיה וכסף (שאינני יודע מנין יבוא) אפשר להתעלם משורש הבעיות. אותה גישה מבטיחה אחת לכמה שנים מערכת שתשחרר מסכנת טילים מן השכנים (ולכן המצב בעזה וביו"ש לא ממש חשוב), אותה גישה טוענת שאם נסלול מספיק כבישים אז לא יהיו פקקים, וכן הלאה. בקרוב אולי יוצע כי את זיהום האויר ניתן לבטל בהקשת אצבע, כמו בסרטון המים, על ידי הפעלת מסנני ענק שטורבינות יעבירו דרכם המון רוח…. ובהקשר של המים- אם בעוד שלוש שנים לא יהיה כל מחסור במים אזי לא צריך לקדם מחזור מים, ניצול מי גשם, בחירה מושכלת של צמחי גינון וחקלאות, ושאר אמצעי חסכון פשוטים ואמיתיים יותר שקידומם מדשדש (מדשדש במי-אפסיים, אם להתאים את הדימוי לנושא….). חלק מהחלמאות מתאר עקיבא אלדר בכתבה – למשל את העובדה הבלתי נתפסת שעשרות מליוני מטרים מעוקבים של מי שתיה משמשים לסלילה ולעבודות עפר מדי שנה, בזמן שמים ממוחזרים יכולים לשמש לא פחות טוב. שלא לדבר על כך שמשרדי ממשלה שונים מכשילים נסיונות למחזר מים במקום לעודד ולחייב זאת.

נקודה אחרת: כלל ידוע בעולם הפרסום הוא שכאשר ממצים את השימוש במפורסתם (=סלב) אחד במסע פרסום – אפשר לחזקו בעוד מפורסתם, ומסע הפרסום המתוגבר שוב יוכל לתקוף את השוק ולשכנע צרכנים. כך למשל נהג לא מזמן בנק גדול, כשצרף קומיקאי אל איש תקשורת בהובלת מסע הפרסום. ואילו כאן רשות המים הלכה בכיוון ההפוך. התשדיר הקודם היה מפוצץ במפורסתמים. בנוכחי- שחקנית אחת, ידועה למחצה. זאת כאשר הגרפיקה (ההתייבשות וההתקלפות) ועיקרי הדברים דומים. מה אנחנו אמורים להבין מזה?- שכעת זה פחות חשוב.

אחזור ברשותכם על שורה מפתיחת רשימה זו: "מסע ההסברה הנוכחי של רשות המים, בהובלת סרטון הפרסומת, הוא לדעתי מבזה, אידיוטי, מתעתע ונגוע בהאדרה עצמית קלוקלת". אלא שכאשר כל זה הוא "שלנו", ונוגע בסוגיה קיומית וכלכלית המצויה תדיר על סדר היום הציבורי- זה כואב כפליים.

אני מחכה שרשות המים (או מישהו אחר) יפצח במסע פרסום החשוב לשתיית מי ברז במקום מים מבוקבקים. בהינתן האיכות הבדוקה של מי הברז, בזבוז הכסף הפרטי, הנזק הסביבתי והעומס לתשתיות (תחבורה, פינוי בקבוקים,….) זה בהחלט נושא ראוי לקמפיין במימון ציבורי. כנראה זה לא יקרה, מן הסתם בשל כוחן של חברות הביקבוק והשיווק.

וצריך לחשוב על פתרונות מעשיים נוספים, כמו זה:

Dish & Bath , הצעת משפחת שטרנברג. נראה מאוד נקי!!

כמובטח, להלן עיקרי הכתבה של צפריר רינת ב"הארץ", 21.7.10 :

השר ארדן תוקף את קמפיין רשות המים: מעודדים חיסכון לשלוש שנים בלבד

השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, תוקף בחריפות את קמפיין החיסכון של רשות המים וטוען שבמקום לעודד חיסכון במים לטווח ארוך, הוא יביא לכך שאחרי תקופה קצרה ישוב הציבור הישראלי לבזבז מים. הקמפיין החדש קורא לציבור לחסוך במים אך באותה נשימה מבטיח שבתוך שלוש שנים יסתיים המשבר, הודות לפיתוח מתקני התפלה.

בתחילת השבוע פנה ארדן במכתב לשר התשתיות, עוזי לנדאו, ולמנהל רשות המים, פרופ' אורי שני. הוא ציין כי הופתע לגלות שאחד המסרים העיקריים בקמפיין התקשורתי החדש הוא שעוד שלוש שנים משבר המים יסתיים.

"המשבר היה ועודנו חמור ביותר, ורק לאחרונה הסתיימה עבודה של ועדת החקירה הממלכתית כדי לבחון את התנהלות הגורמים השונים בנושא", ציין ארדן במכתבו. " קמפיין תקשורתי רחב היקף המתבסס על כך שצריך לחסוך מים רק עוד שלוש שנים הוא בעייתי. הוא גורם לכך שלא יהיה שינוי התנהגותי ותרבותי של הציבור ובתום תקופה קצרה, בזבוז המים יחזור וצריכת המים תעלה באופן חד כפי שקרה בעבר". ארדן טוען שיש להמשיך ולהטמיע עקרונות חיסכון כדי לשנות הרגלים מושרשים של הציבור הישראלי.

בתגובה לפנייה זו כתב שר התשתיות לארדן, שמשרדו ורשות המים הכפופה לו מייחסים חשיבות רבה להטמעת עקרון החיסכון במים. "יחד עם זאת, אנו פועלים בשקיפות מלאה מול הציבור. לכן, אין בכוונתנו להסתיר ממנו כי בעיית המחסור עשויה להיפתר בתוך כשלוש שנים, ככל שפרויקט ההתפלה יתקדם".

מרשות המים נמסר בתגובה כי היא משקיעה ותוסיף להשקיע בחינוך והסברה לעידוד צריכה נבונה של מים, והציבור הישראלי אכן צמצם בשיעור של עד 20% את השימוש במים, בעקבות הקמפיינים של השנתיים האחרונות. "הקמפיין אינו מתיר את הרסן", ציינו ברשות, "אלא משקף את תמונת המצב לגבי משק המים ומציין מפורשות שתוך שלוש שנים הכנרת תצא מסכנת התייבשות, אולם עד אז וגם לאחר מכן, צריך להמשיך ולחסוך".


כתיבת תגובה

Follow Me