החיים הסודיים של מרכזי קניות קטנים

כותרת משנה: מותן וחייהן של חנויות מכולת שכונתיות.

מבלי להתכוון מראש רשימה זו יכולה להיקרא כהמשך/השלמה לרשימתו של ערן טמיר לגבי המרכז המסחרי בשדרות המעפילים (ועתיד הסביבה שם בהקשר של המנהרה המיועדת להיחפר שם אם ההגיון הבריא לא ינצח).

המקומות שאציג גם הם בשכונת יד אליהו שבמזרח תל אביב. בשיחה עם ערן הסתבר שהדברים נכתבים די במקביל, וכמה נקודות כאן הם דברים שעלו במהלך שיחתנו (ותודה לערן).


מסקרנת מאוד הדינמיקה של חנויות שכונתיות. כאלו שאינן ברחוב מסחרי מובהק, אינן על אם דרך לעין כל, ואינן במלכודות קנייה (הידועים גם בשם "קניונים").

אני מדבר על הטווח שבין חנות מכולת נחבאת בקומת קרקע של בית מגורים לבין כמה חנויות, אוסף מקרי לכאורה, בקצהו של רחוב בשכונת מגורים מובהקת.

מה גורם לאחדים ממקומות אלו להצליח? מדוע אחרים שוממים? מה מביא לפתיחת עסק חדש או להחלפתו באחר?

לשאלות אלו יש גם תשובות מתחום התכנון העירוני או הגיאוגרפיה הכלכלית, אך ברשימה זו אשאר, גם מחוסר ידע מספיק, בתחום התהיות המודגמות במקרים בפועל.

אקדים מסקנה לסקירה (ואפצה בתהיות נוספות בסוף הרשימה): אני אוהב מרכזים אלו. הם מאוד חביבים, הן לתושבי הסביבה (אך אולי פחות לשכנים הממש סמוכים) והן למזדמנים באקראי. הם מחיים את הרחוב ויוצרים נקודות מפגש, מעודדים קשרים וקניות מקומיות ומספקים הרבה מצורכי היום-יום ללא צורך בנסיעה. ג'יין ג'ייקובס היתה נהנית מהם וגאה בהם.

חנויות ברחוב לוחמי גליפולי

התמריץ המיידי להעלאת השאלה הוא פתיחתה של חנות חדשה באזור מגורי. ומעשה שהיה כך היה: משך שנים פועלים מכולת, קיוסק ומספרה צמודים זה לזה בקומת קרקע של בית מגורים בן שלוש קומות, הפונה לרחוב פעיל מאוד, אך לא ראשי. לאחרונה נסגרה המספרה והחלו בה עבודות בניה. אני נעזר ב-zoomap כדי להציג תמונה עם המספרה:

מימין לשמאל: מספרה, כניסה לחדר מדרגות, מכולת (גגון כחול), קיוסק (גגון כתום)

במסגרת העבודות נפתחו חלונות הזכוכית הגדולים לכיוון הרחוב. לאחר שהחלו להכניס סחורה הסתבר שאין זה שיפוץ של המספרה. במקום נפתח עוד עסק בתחום של שני הקיימים: מכולת/קיוסק/פיצוציה. עדיין לא ברור לי מה התמהיל בדיוק. יש בחנות מאבקות כביסה ועד סיגריות, מפריגורטים ועד חטיפי שוקולד. עדיין מוקדם לאפיין שעות פתיחה, רמת מחירים ופרטים אחרים.

תמונה כללית של הבניין

חזית החנויות

ואני שואל: למה? האם בעל העסק מנסה לבנות על סמיכות עסקים דומים (ראו להבדיל רהיטים ברחוב הרצל, בדים בנחלת בנימין, וכדומה) ועל ההרגל לקנות מוצרים אלה בסביבה זו כדי להניח שיוכל למשוך אליו די קליינטורה? כלקוח ותיק ונאמן של המכולת, מדוע שאיכנס אליו בכלל? וכך מרבית הלקוחות של מכולת שכונתית זו, המופעלת על ידי אב ובן. המכולת לא זקוקה אפילו לשלט המכריז על קיומה – כי כולם מכירים…. החנות החדשה מרבה להציג דפי פרסום בחלון הראווה, כדי ליידע במגוון המוצרים והמבצעים. עד כדי דף האומר "יש מוצרי מכולת". ימים יגידו מה יתפתח פה.

נעבור למרכזים שכונתיים קטנים, עדיין ביד אליהו. יחסית לגודל האוכלוסיה, דומני שיש מעטים כאלה. עיקר הקניות נעשות מן הסתם מחוץ לשכונה. בקירבת מקום יש את שכונת התקווה ובה השוק הנהדר, הרחובות המסחריים אצ"ל והגנה העמוסים כל טוב, ועוד חנויות בסמטאות למינהן. כמו כן קרוב אזור היכל הספורט, כל שיש סביבו כבר מזמן וכעת נוסף כל שבתוכו לאחר ההרחבה. צלע שלישית למשולש זה היא מרכז "בית גיל הזהב".

הגלוי והמוכר ביותר מבין המרכזים הקטנים נמצא על ציר לה-גוארדיה, בקטע הצפוני של שדרות המעפילים, ועליו כתב ערן. בין היתר יש שם מכולת, חנות אופניים ותיקה, משרדים עירוניים, מספרה (חדשה יחסית), משרד תיווך, קיוסק, ועוד.

מרכזון מסחרי ברחוב נגבה

מרכז שני, שתמיד הפליא אותי בחיוניותו, נמצא בפינת רחוב נגבה ורחוב הגיבור האלמוני.

מרכז מסחרי קטן - רחוב נגבה פינת רחוב הגיבור האלמוני

למעשה זו כמעט קומת קרקע מובלטת של בנין הקומות, אף שיש הפרדה בינהם. בין העסקים ניתן למנות חנויות מכולות (כשלוש מהן, גם כאן לא ברורה לי ההנמקה לכך), קצב, חנות ירקות, קיוסק בדגש דוכן פיס, מאפיה, מספרה, חנות בגדים, מאפיה, חנות מתנות, דוכן פלאפל. משך החיים הארוך של כמה עסקים (חנויות המכולת, הבגדים, הפיס, הירקות) נראה כסימן לחוסן ויציבות, אך יש גם לא מעט תחלופה.

חיי הרחוב בחזית זו ערים למדי בשעות שונות של היום (כל התמונות פה הן משעת צהריים):

מרכז מסחרי ברחוב נגבה- המדרכה

יש גם פסז' קטן, שחלקו משרדים שונים, מיעוטו נראה כנטוש, וחלקו חנויות שונות ולא מרשימות ברובן: 2 חנויות מתנות וחפצים, חנות מוצרים לבעלי חיים, מכבסה ומספרה (נוספת לזו שבחזית!).

הפסז'

צידו האחורי של המרכזון, עם מגרש חניה קטן שלרוב אינו מלא (חונים בחזית, על הרחוב), פונה אל דרך ההגנה, שהיא ציר ראשי הרבה יותר. אך צד זה מוזנח ואטום.

חניה מאחורי המרכז

לכאורה הפיכת כיוון הפניה היתה מקנה חשיפה ויזואלית לתנועה ערה הרבה יותר (אם כי הרחוב נמוך בכמה מדרגות ואין גישה למכוניות). אך לא כך תוכנן ונבנה, והחיים הוכיחו שגם כך יש חיי מסחר ערים.

הופתעתי לגלות על חזית אחורית זו מצלמת אבטחה, המכסה את אזור הכניסה לפסז'.

_

לא בטוח שהמצלמה במצב עבודה. מעניין מי מהעסקים בהווה או בעבר חש צורך במצלמת אבטחה. לא זוכר שראיתי כזאת בצד רחוב נגבה. אולי מכיוון זה סמכו על נוכחות אנשים שתהווה הרתעה בפני פעולות לא רצויות?

מרכזון מסחרי ברחוב הפלמ"ח

מרכז נוסף נמצא בחלקה הצפוני של יד אליהו, ברחוב הפלמ"ח.

תרשים מגרשים ויעודי קרקע (מאתר המפות של עיריית תל אביב)

המתחם הפתוח של רחוב בת ציון (דרומית לרחוב הפלמ"ח, מגרש 782 באדום בתרשים לעיל) ורחוב קלמר הניצב לו (השטח הירוק בתרשים) הם מהיפים בעיר בזכות מימדיהם הנעימים והפיתוח המוצלח.

משני צידי רחבת בת ציון בנויים שני בלוקים מאורכים של שלוש קומות: 2 קומות מגורים מעל קומת חנויות עם ארקדה צרה. בכל בניין שלוש כניסות לחדרי מדרגות העולים לדירות: הפלמ"ח 28-32 (מגרש 777 לעיל) והפלמ"ח 34-38 (מגרש 776 לעיל).

פלמ"ח 28-32

הפלמ"ח 28-32

רחבת בת ציון, בין שני המבנים

הפלמ"ח 34-38

העסקים בפלמ"ח 28-32 (להלן" המערבי): תיקונצ'יק לא ברור (יותר מחסן), כניסה לדירות עם מודעה על ספריית השאלה דתית באחת הדירות, גן ילדים סיינטולוגי (מיקום מוזר לגן בדגש זה), מספרה (ללא שלט כלל), מכולת, קיוסק/פיס, מתווך.

בפלמ"ח 34-38 (המזרחי): מספרה (כן,נוספת), כל בו למוצרי מזון וציוד משרדי (כנראה סיטונאי), כ-3 חנויות סגורות,מרפאת שיניים, "מרכז מורשת משה רבנו", קיוסק, סוכנות ביטוח.

תערובת ביזארית למדי. התחושה הכללית היא בעיקר של שממון. הן בשל המספר הרב יחסית של עסקים סגורים, והן בשל המיעוט היחסי של קונים ועוברי אורח (אפשר להניח שיש יותר חיים בשעות אחר הצהרים).

ספריית ספרי קודש

גן ילדים

גן ילדים

בסוף ההסבר על הגן: "...מבוססים על עבודותיו של ל. רון הבארד בתחום החינוך "

מרכז פעילות דתי נוסף

חנויות בבנין המזרחי

זה לא כל כך נעים לראות חנויות/חזיתות סגורות. למרות שאפשר למצוא בחלקן אסתטיקה של וותק והזנחה:

חזית עסק סגור

סיכומים ומחשבות

המבנה הפיזי של רחוב הפלמ"ח נראה מבטיח אף יותר משל זה המרכז ברחוב נגבה: המדרכה רחבה מאוד; הארקדה בחזית החנויות יוצרת סביבה נוחה ומוגנת, אף שאינה עמוקה מספיק; המפנה בכללו צפוני ומוצל על ידי קומות המגורים.

אך ביחס למרכזון ברחוב נגבה מרכז זה אינו כה פעיל. יותר מהחנוית בו נראות כסגורות, ויש בו יותר משרדים (לעומת חנויות), דבר שאינו מעיד לטובה על האפשרויות להפיק רווחים נאים במקום.

מדוע הוא מצליח פחות? אפשר לנחש ולשער. בסמוך למרכז בנגבה יש ריכוז של כמה בינייני מגורים, חלקם בני 7-10 קומות. כלומר ריכוז אוכלוסיה משמעותי ממש בנקודה. זהו כח קניה ואפשרות טובה יותר לאכלוסן של המדרכות. באזור הפלמ"ח רוב הבתים הם "רכבות" תלת קומתיות. אבל אינני בטוח שהצפיפות בכללה גדולה יותר ברחוב נגבה, בשל השטחים הפתוחים ושטחי החניה הגדולים יחסית. אזור הפלמ"ח בעל אפיון יותר דתי, ואולי בהתאם משפחות עם יכולת קניה קטנה יותר. מבחינת היקפי התנועה אני בספק למי מהמרכזים יש יתרון.

האם יד אליהו יכולה לשאת ולפרנס עוד מרכזים מסוג זה? כמה קניות ומסחר נעשים מחוץ לשכונה אשר יכלו להיעשות גם בתוכה? אינני יודע. תחושתי היא שיש פוטנציאל. זוהי גם דרך להחייאת הרחובות בשעות רבות יותר של היום. בהיעדר מתנ"ס או מקומות מפגש אחרים, מדרכות המרכזים הם גם מקומות מפגש. תורתה של ג'יין ג'ייקובס מעודדת יצורים מעין אלה. אישית נראה לי כרעיון טוב לאפשר גם קומת משרדים אחת מעל קומת מסחר, לעידוד עבודה בקרבת הבית ולהגדלת מגוון השירותים הנגישים בקירבת מקום. זו האורבניות האמיתית, והיא הופכת נחוצה וראויה עוד יותר בעת זו בה מתרבים המאמינים במונחים כמו קיימות, מגוון ואיכות הסביבה. זו גם הזדמנות לשינוי תדמיתי מ"פרבר מגורים" לאיזור בעל איכויות עירוניות משל עצמו, לא רק כקרוב ונגיש למרכז העיר.

האם תושבי יד אליהו מעוניינים בכך? אפשר לפקפק, בהינתן שכל מקום כזה נתפס בעיקר כריכוז מפגעים, תנועה ורעש אשר פוגעים בשלווה הנכספת שזוכה לאידיאליזציה.

2 תגובות לפוסט "החיים הסודיים של מרכזי קניות קטנים"

  1. מאת אליאב:

    פוסט מאד מעניין. לצערי, ההזנחה הפיזית של המרחב הציבורי בחלק מהאזורים שנסקרו ממש זועקת לשמיים. ההזנחה הזו מאפיינת את רוב האזורים האורבניים בישראל, באופן שלעתים מאפיל על היותם בעלי פוטנציאל עירוני איכותי – כמו האזורים שצילמת. חבל.

  2. מאת שרון רז:

    פוסט מעניין, תודה

כתיבת תגובה

Follow Me