"הליכתיות" (Walkability) כערך תכנוני וכהרגל החל מגיל בית הספר היסודי

על הרעות החולות הנובעות מהשימוש האובססיבי במכוניות כבר נכתב הרבה. על התלות בנפט, על זיהום האויר, על הנגזרת המקובלת של הרחבת כבישים, על הפגיעה הבריאותית של ישיבה נוספת במכונית במקום תנועה, על פספוס הערכים של קשר לסביבה ולשכנים שנמנעים בתנועה בתוך בועת המכונית, ועוד.

השבוע פורסם גם על היתרונות הכספיים-נדל"ניים של אזורים עירוניים בהם קל ונוח ללכת ("שכונות המתאימות להולכי רגל מעלות את ערך הדירה"). אין ספק שתכנון טוב מגדיל את תכונת ה"הליכתיות" של סביבה. אבל צריך שיהיה גם לאן ללכת. שהשירותים הדרושים יהיו זמינים. כלומר, בשפתנו המקצועית, לאפשר "עירוב שימושים". להתיר מרכזים מסחריים קטנים, מבני משרדים נגישים, סוכנויות דואר קטנות ורבות, וכן הלאה. זה חלק מהתכנון האורבני, גם אם חלק נסתר מעין המתבונן רוב הזמן.

גורם אחד שכמעט תמיד נמצא בטווח הליכה הוא בית הספר היסודי. והרגל ההליכה (או התנועה הבלתי ממונעת בכלל, הכולל אופניים) צריך להיקנות החל מגיל מוקדם. הרגל ההסעה לבית הספר הוא רע ומקלקל. כבדברים רבים, עינינו נשואות מערבה, לארצות הברית, שם תרבות המכונית וההסעה מפותחת יותר. אך שם יש מקומות בהם פועלים לשינוי המגמה, כפי שאפרט בהמשך. גם אביב לביא מתייחס לעניין.

מה גישת בתי הספר? האם גם הם תומכים בכך, הצהרתית ו/או מעשית? לאחרונה יש פה ושם הכרה בנושא ואף פעילויות. "יום הליכה לבית הספר", שמקורו ככל הנראה בארצות הברית, מופיע גם בישראל ויש יוזמות מקומיות יפות. ארגון "מגמה ירוקה" מתייחס לנושא במסמך ממצה. וכאן מסמך מפורט יותר, יוזמת מספר גופים, המציע גם שאלונים ופעילויות. כך גם "תחבורה היום ומחר". יש גם פעילות בנושא באירופה.

לפי נתונים אמריקאיים, בשנת 1969 הלכו רגלית לבתי הספר היסודיים 40% מהתלמידים. בשנת 2003 – 13%.

להלן מספר דוגמאות, שוב מארה"ב, באדיבות האתר המאוד חביב עלי, Free-Range Kids , שעיקרו הייחסות שפויה וחופשית יותר בגידול ילדים.

בצד הדוגמאות הטובות, בית ספר שתוכנן וגם פועל למיגור התופעה של פקקי התנועה הנוצרים ממכוניות של הורים כל בוקר וצהרים.

ואמא ש"נפל לה האסימון" וגם עשתה משהו בנושא.

ויש גם האוסרים הגעה עצמית ועצמאית של ילדי בית ספר, עם או בלי קשר למידת הסכנה. ראו בתגובה השלישית לקישור הקודם, או במקרה הביזרי של הסתבכות עם שוטרים (!!!), כפי שקרה לאם שרכבה עם בנה על אופניים לבית הספר. אותו מקום גם אוסר על הליכה לבית הספר, אם כי יש ניצני שינוי ממסדי בזכות אותו "מרי אזרחי" של אם ובנה שבכיתה ז'. ויש האוסרים על רכיבת ילדים שמתחת לכיתה ד'.   יש מקומות שבהם צריך למלא טפסים בשביל הזכות לרכב על אופניים לבית הספר.

לאן אנו הולכים בנושא זה? קודם כל צריך פשוט ללכת.

תגים: , , , , ,

תגובה אחת לפוסט ""הליכתיות" (Walkability) כערך תכנוני וכהרגל החל מגיל בית הספר היסודי"

  1. [...] בשביל להכיר שבילים אלה ולהכיר בתועלתם צריך להיות בן המקום, וגם לא כזה שנע ממגרש חניה (או מרתף חניה) לדירה ותו לא. צריך ללכת, נושא שהתייחסתי אליו כאן. [...]

כתיבת תגובה

Follow Me