ארכיון פוסטים מהחודש "נובמבר, 2012"

מרכז ופריפריה בתל אביב: "פסנתרים ברחבי העיר". אך מהם רחבי העיר?

יום ראשון, 18 בנובמבר, 2012

מזהיר מראש: לפניכם רשימה בסגנון "דופקים את הדרומיים". והמזרחיים, במקרה שלי כמביט מכיוון מזרח תל אביב. אבל יש גם יותר מזה (אני מקווה).
במקרה זה מדובר על "הון תרבותי" במרחב העירוני. כבר מוכר ומוסכם כי "הון תרבותי" הוא חלק משמעותי מאוד במכלול נכסיהם של מקומות, בנוסף לגורמים כמו נגישות תחבורתית, ערכי טבע, ועוד. בשאיפתה להיות "עיר עולם" תל אביב מרבה להדגיש אספקט זה של תדמיתה. אך רק חלק מהעיר שותף לכך – וחבל. אפשר לטעון שכל תושבי העיר (וגוש דן ומדינת ישראל) נהנים מזיווה של הקרנת ערך זה מהאקרופוליס שבמרכז העיר, אך לדעתי תושבי העיר ראויים לחוות יותר מהון זה בסביבת ביתם. בקיצור, "להצטרף לחגיגה".

בתחום פיתוח שטחים ירוקים, למשל, מזרח העיר מקבל התייחסות ראויה ביותר בשנים האחרונות (ובתקווה שמגמה זו תימשך). אך בתחום התרבותי – אינני חש בכל שינוי ביחס ובפיזור הטובין, יחס שהייתי מגדירו כהתעלמות (כמעט) מוחלטת.

להלן הדוגמא האחרונה שהפריעה לי. בהמשך הרשימה: תגובת הממסד והתייחסויות כלליות נוספות.

נפגשים עם פסנתר: איפה נפגשים ואיפה לא

פרוייקט "נפגשים עם פסנתר" נערך באביב 2012 בתל אביב. אמנם היוזמה מיוחסת ליקב תבור – חברה פרטית שכמובן אינה מחוייבת לערכים או שיקולים עירוניים. אך המטריה של עיריית תל אביב ושיתוף הפעולה שלה מרכזיים מאוד. על הפרסום הבא, המצולם מגב "עכבר העיר", מופיע סמל שנת האמנות 2012 של העיריה כמקביל ללוגו של החברה היוזמת.

מודעת האירוע בעיתונות

שימו לב למיקום הפסנתרים. מזרח ודרום העיר – כלום. לשם ההגינות יש לציין שגם צפונית לירקון כלום. יפו – באתרים תיירותיים ספציפיים (הנמל, מתחם התחנה).

בשילוט חוצות גם מתהדרים ש"20 פסנתרים מחכים לכם ברחבי העיר, מה בא לכם לנגן?". למה לא ידייקו ויכתבו " ברחבי מרכז העיר"?

מודעת חוצות

להלן חלק מהמידע מאתר העיריה:
…יוצבו 20 פסנתרים מצוירים ברחבי העיר אשר יעמדו לרשות הציבור, שיתקבץ סביבם באופן ספונטני למטרות נגינה ושירה. ביום הפתיחה יגיעו אמנים אל הפסנתרים ויציירו עליהם, ודיילות מטעם יקבי תבור יחלקו טעימות יין לעוברים ושבים.
…בשיתוף עיריית תל-אביב-יפו, פרויקט חדשני ביוזמת יקב תבור, ובהשראת פרויקט האמנות הבינלאומי "נגן עלי, אני שלך " (PLAY ME I'M YOURS" ") .
כתובות (מיקום הפסנתרים)…:
רוטשילד 12, נמל יפו – על הרציף, מתחם התחנה, סוזן דלל, חוף מציצים, גן עצמאות, גני יהושע (מול אוסישקין 72), גני יהושע (מול בני דן 60), כניסה לעיריית תל אביב (בין מעבר החציה לחניית האופניים), רחבת מוזיאון תל אביב, שד' רוטשילד 73, כיכר התזמורת (רחבת הבימה – על הצומת של שד' בן ציון), שד' בן ציון/קינג ג'ורג' (מול מסעדת "ספגטים"), שינקין בסמוך לגינה, כיכר מסריק מרכז (מול קפה מסריק), כיכר רבין (מול בריכת הדגים), מתחם בזל, אבן גבירול פינת פנקס, שד' בן גוריון 34 (על השדרה), רחבת הסינמטק ת"א.

אסף איווניר, סמנכ"ל השיווק של IBBLS ויקב תבור, אמר, "פרויקט 'נפגשים עם פסנתר' הוא נדבך נוסף במימוש המחויבות הערכית של יקב תבור לייצר רגעים של שמחה וקירבה בין אנשים במפגשים שעיקרם הנאה ממוסיקה ויין. יין הוא מחולל שמחה, חברות, מעודד קשר אותנטי בין אנשים ומייצר קירבה. הפרויקט שיזמנו יחזור על עצמו שנה אחרי שנה כפי שקורה בלונדון, ניו יורק, לוס אנג'לס, סידני, ג'נבה, יוהנסבורג, סאן פאולו ועוד".
….
מנחם גולדנברג, שנבחר לאוצר האירוע, בחר אמנים המייצרים עבודות 'נאיביות', ראשוניות, צבעוניות ואופטימיות. לדבריו "בחרתי אמנים המייצרים עבודות שמקורן בשמחת העשייה והמכוונות להציג ולהפיץ את הטעם הטוב כבסיס לחוויה אורבנית משותפת הנוצרת במרחב הציבורי של העיר".
עם תום הפרויקט ייתרמו הפסנתרים למוסדות חינוך ברחבי העיר תל-אביב-יפו.

פרויקט "נגן עלי, אני שלך" מתקיים בערים רבות ברחבי העולם מאז 2008, צבר מעריצים רבים ועורר תגובות נלהבות. במשך שבועיים-שלושה מוצבים כ-20-30 פסנתרים במרחב העירוני המשותף לכולם. במסגרת הפרויקט הבינלאומי הפסנתרים נצבעים ומעוצבים על ידי אמנים מקומיים ולעיתים מתארגנות סביב הפסנתרים פעילויות ייחודיות של מוזיקאים מובילים הבאים לנגן ולשיר עם העוברים ושבים.

עד עתה הוצבו ברחבי העולם במסגרת המיזם כ-400 פסנתרים וחוו אותו למעלה ממיליון איש.

אז מה היה לנו שם:שמחה וקירבה, מוזיקה ויין, מחוייבות ערכית, חוויה אורבנית, צבעוניות ואופטימיות, תרומה למוסדות חינוך, תחילתה של מסורת שנתית. נפלא.

באתר המיזם הבינלאומי (שתל אביב נעדרת ממנו משום מה) מציינים לגבי האירוע בניו יורק שפסנתרים הוצבו בכל חמשת רובעי העיר. מה לגבי רובעי תל אביב – יפו?

רבים מרובעי העיר לא זכו לראות פסנתר, לחוות את ציורו, לקבל את ההזדמנות למפגשים המוזיקליים הבלתי-פורמליים וכל שאר הדברים הנפלאים המתוארים ע"י העיריה והחברה היוזמת. שלא לדבר על היין שמחמיצים (כפל משמעות מרהיב!)…. אם העניין הוא חשיפה תדמיתית-מסחרית, בהחלט יש כמה מוקדים מרובי קהל גם בדרום העיר ומזרחה. חלק מאותו קהל וודאי ידע להעריך גם יין טוב.

מי החליט ולמה

ניסיתי לברר מי החליט ומה היו השיקולים בבחירת מיקומי הפסנתרים. ביקשתי גם לדעת אילו מוסדות חינוך קיבלו פסנתרים בתום האירוע, כמובטח בפרסומים.

כתבתי ל"פניות הציבור" בעיריה ב-28.5.12 כך:

באירוע הפסנתרים בעיר קשה שלא לשים לב לכך שאתרי הצבת הפסנתרים מתרכזים באופן מובהק במרכז העיר. אלה שמעט דרומה יותר נמצאים באתרים תיירותיים-מסחריים מובהקים.

אבקש לדעת מה היו השיקולים בהצבת הפסנתרים, אשר אזורים נרחבים בעיר אינם זוכים ליהנות מהם. אני מקווה שלא תתקבל התשובה הלקונית שכך בחרו אנשי היקב, יוזמי האירוע. לפי הפרסומים עיריית תל אביב שותפה לו ואף מפרסמת אותו באתרה.

בהזדמנות זו אשמח לדעת לאילו מוסדות חינוך ייתרמו הפסנתרים בתום האירוע.

המחשב אישר מיידית קבלת פנייתי:

פנייתך הועברה לעיריית תל-אביב-יפו בתאריך 28/05/2012.
לשכת פניות ותלונות הציבור תעשה את מלוא המאמצים לזרז את הטיפול בפנייתך.
תודה על ההבנה והסבלנות.

אכן נדרשה סבלנות, משום שלקח חודשיים לברר ולשלוח לי ב-30.7.12 את התשובה העניינית, המלאה, המפורטת, המחכימה והמפרגנת הזו:

מר הורביץ איתי הנכבד שלום רב,

בהמשך לפנייתך בנושא הנדון, נבקש להשיבך כלהלן:

הפסנתרים במסגרת הפרויקט: "נפגשים עם פסנתר",  הוצבו ברחבי העיר תל-אביב – יפו.

בתום הפרויקט, נתרמו חלקם ע"י "יקבי תבור", למוסדות חינוך ותרבות בעיר.

אנו מודים לך על טרחתך ועל תשֹוּמת הלב!

בכבוד רב,

מיכל- המחלקה למופעים

לאור שפע המידע החדש שכללה התשובה שבתי ופניתי בנוסח זה ב-7.8.12:

גברת משורר שלום רב,
תודה על תשובתך.
לצערי עלי לציין שהתשובה אינה מוסיפה כל מידע מעבר לזה שהיה בפרסומים לגבי האירוע או באתר העיריה באותה עת.
בפנייתי נאמר כך:

"באירוע הפסנתרים בעיר קשה שלא לשים לב לכך שאתרי הצבת הפסנתרים מתרכזים באופן מובהק במרכז העיר. אלה שמעט דרומה יותר נמצאים באתרים תיירותיים-מסחריים מובהקים.

אבקש לדעת מה היו השיקולים בהצבת הפסנתרים, אשר אזורים נרחבים בעיר אינם זוכים ליהנות מהם. אני מקווה שלא תתקבל התשובה הלקונית שכך בחרו אנשי היקב, יוזמי האירוע. לפי הפרסומים עיריית תל אביב שותפה לו ואף מפרסמת אותו באתרה.

בהזדמנות זו אשמח לדעת לאילו מוסדות חינוך ייתרמו פסנתרים בתום האירוע."

לנוחותך הדגשתי את השאלות.
בהתחשב בתודה שקיבלתי ממך על טרחתי ותשומת לבי, אנא שיקלי להתייחס שוב לסוגיה.

על כך לא קיבלתי כל תשובה, אם כי חלפו רק שלושה חודשים אז אולי עוד תגיע.

ליקב תבור כתבתי פעמיים לפי אימייל אליו מופנים מאתרם. לא קיבלתי תשובה.

למה זה חשוב?

כבר נכתב ע"י חכמים ממני לגבי מזרח העיר:

"היתה הסכמה על מחסור מוקדים לפעילות תרבות. עלה הצורך במוקדי תרבות עירוניים שימשכו תושבים מתוך האזור ומחוצה לו וכן הסכמה על הצורך לנצל הזדמנויות ולעודד פעילויות הקשורות בתרבות, אמנות והשכלה כמנופים לחיזוק האזור ושיפור דימויו." לקוח מתוך דיון של " קבוצת חברה תרבות וחינוך" בדיון מסכם לגבי מזרח העיר במסגרת הכנת התכנית האסטרטגית לתל אביב – יפו. הדיון נערך ב-2.7.2001 וסיכומו זמין לקריאה כאן (או בחיפוש בגוגל של "סיכום דיון – מזרח העיר – עיריית תל אביב"). אמנם מסקנה זו נועדה לצורך התכנית האסטרטגית ואולי באה לידי ביטוי שם. אך בשאר מישורי החיים אינני חש הבדל או שיפור בנוכחות אירועי תרבות או מוקדי תרבות במזרח העיר – ואשמח אם יתקנו אותי.

ב"תכנית מדיניות למרכז רובע 9" (כלומר יד אליהו ומזרחה לה), מסמך מקיף ויסודי שנערך ע"י אגף הנדסה בעיריית תל אביב בשנת 2010, צויינה כנקודת חולשה כי "מגוון השימושים הקיים אינו נותן מענה לפעילות חברתית, מסחר, בילוי ופנאי- חוסר במוסדות תרבות לשימוש השכונות." (הדגשה אינה במקור). כמו כן נכתב כי "למרות ריבוי השטחים החומים (שטחים שנועדו למבני ציבור – א.ה.) …. קיים מחסור בולט בשירותים קהילתיים חברתיים ביחס לאחוז האוכלוסייה וצרכיה."

אני יכול להישמע כטרחן ששוב בא עם טענות הקיפוח של הדרום, וכמי שמסרב להבין עקרונות של מרכז עיר גלובלית לעומת פרברי שינה או שכונות חלשות שבמקרה משוייכים לאותה רשות ארנונה. אך לא כך הוא כאשר גם עיריית תל אביב – יפו מדברת על קידום ופיתוח הדרום והמזרח כיעדים מרכזיים.

במבט רחב יותר (אם גם בהקשר שונה לגמרי) הציעה זאת גם לאחרונה גם ד"ר טלי חתוקה כחלק מסל כלים ליצירת שינוי עירוני ("חולדאי, הדרום בוער", "הארץ" דעות, 7.6.12): "מתג מחדש את המקום, צור תוכניות למשיכת אוכלוסיה של צעירים, שיקדמו תמהיל של אוכלוסיה של מהגרים ותושבים, הגבר את הבטיחות ברחובות. צור מלאי חדש של מגורים בשכונות, הקם ועדות לקידום של פרויקטי מגורים בהליכים מזורזים, צור מגוון של אירועים עירוניים שימשכו קהלים ממקומות שונים. הסט את מסיבות הרחוב משדרות רוטשילד, לתחנה המרכזית הישנה." (ההדגשה אינה במקור).

מקרים אחרים והזדמנויות אחרות

לפני כמה שנים החל פרוייקט יפה של תליית שירה בשדרות העיר (ובהמשך בתחנות אוטובוס, ועל משאיות איסוף אשפה). הפרוייקט החל כמובן בשדרות לב העיר. לאחר שנתיים-שלוש, אולי גם בעקבות פניות לעיריה הורחב המעגל. היה נפלא לראות כרזות שירים גם בשדרות החי"ל ביד אליהו. דומני שהדבר קרה פעמיים ומאז דעך (ואולי כל הפרוייקט דעך, למרות שהשנה ראיתי בשדרות בן ציון?).

בשדרות בן גוריון ראיתי תזמורות ביום שישי. גם מפעילות זו יכולים ליהנות בשדרות נוספות בעיר.

קונצרטים בפארק: ברירת המחדל היא פארק הירקון. אבל פארק דרום (פארק בגין), המנוהל גם הוא על ידי חברת גני יהושע, יכול היה להיות במה לא פחות ראויה. והיו מקרים מעטים מעולם: חיפוש מצא מופע פופ חינם שנערך שם ב-2006 (משהו לא ברור לטובת שכונות הדרום), קונצרט (!!) הזדהות עם גלעד שליט ב-2010, עיר ערוץ הילדים. לא המצאתי את הסוגיה: נעמי רמתי, פעילה מכפר שלם, מעלה את הנושא כבר כמה שנים ועשתה זאת ביתר שאת לקראת שנת ה-100 לתל אביב.

ואפשר לפנטז יותר בגדול. ננסה לדמיין שבמקום להקים מבנה נוסף למוזיאון תל אביב באותו מתחם תרבות מקודש, היו מקימים את המבנה כשלוחה בשכונת הארגזים. או בתחנה המרכזית הישנה. או לוקחים לשם כך קמצוץ משטח התחנה המרכזית החדשה. קשה לדמיין…. זה לא יהיה המוזיאון הראשון בעולם שיש לו שלוחות ברחבי העיר (שלוחה אחת כבר יש – ביתן הלנה רובינשטיין).

בשנים 2008-2012 נבנה קונסרבטוריון חדש במגרש בו הרסו את הקודם (רחוב לואי מרשל פינת שטריקר, "הצפון הישן"). אולי בהזדמנות זו אפשר היה לנצל מגרש יקר ערך זה למגורים אקסקלוסיביים כצו האופנה והכלכלה, ולהעביר את הקונסברטוריון למקום אחר בעיר כדי שזיוו יאיר שם ויאזן מעט את הריכוזיות התרבותית ברחבי העיר?

גם במסגרת אירועי "שנת האמנות" יש המעלים שאלות על המטרות והעשייה. לא אפרט, ניתן לקרוא כאן.

לסיכום:

בכתבה על אירוע הפסנתרים בלוס אנג'לס נכתב:

The point is simple: Bring communities together through random acts of public music.

ראוי שאירועים קטנים כאלה (ואירוע זה מוצג בעיקר כמשל), יוצרי-קהילה ויוצרי-מקום, יפעלו וישרתו את כל רחבי העיר. זה כל הסיפור.