ארכיון פוסטים מהחודש "אוקטובר, 2011"

על נת"צ אבן גבירול ותחבורה בכלל

יום שלישי, 18 באוקטובר, 2011

כמה דברים על תחבורה, נת"צים, תל אביב וערים בכלל. ובסוף צימוק. או ליתר דיוק- ביצה.

על פניו נתיבי תחבורה ציבורית (=נת"צ) הם חיוביים. מעודדים את התחבורה הציבורית כך שאולי תתקרב לזמני נסיעה טובים, לא רק סבירים או פחות, ובכך תהפוך לחלופה מועדפת ולא רק ברירת מחדל למי שאין לו אפשרות אחרת (או בעלי אמונה חזקה). השינוי המיוחל מהתלות במכונית הפרטית אל מערכות הסעה המוניות נראה כתהליך הכרחי, אבל מידת השימוש במקל ובגזר ראויה לבחינה. שנים הורגלנו שבלי מכונית קשה מאוד להסתדר (וזה עדיין נכון כי בשבתות אין חלופה למכונית פרטית), לא נוח, ובעיקר מבזבזים המון זמן. כעת, עם השינוי בזמירות, אין ספק שהכי קל ונוח להטיל איסורים ולהקשות על החיים: אגרת גודש, סגירת נתיבים, העלאת מיסים ומחירי דלק, ועוד. יותר קשה לגרום לשינוי בגישה חיובית ומושכת: ליצור מערכת תחבורה ציבורית כה טובה עד שתהיה זו טיפשות לא להשתמש בה, והרצון הטוב והכדאיות יגרמו למעבר. הנה אתגר! השינויים במהלכי הקוים שנערכו בקיץ האחרון בהחלט אינם מהפכה מסוג זה. נת"צים יכולים להיות חלק ממהפכה זו, אך מהפכה כזו צריכה לכלול שיפור משמעותי של איכות השירות, קרי תכיפות, אמינות ונגישות לכל מקום. צריך לשפר מאוד את הנגישות לתחנות הרכבת, אשר נבנות על פי רוב במנותק מהעיר. צריך לראות העברת אופניים ברכבת ובאוטובוס כחלק חשוב ממערכת התנועה. כללית: צריך לחשוב על אפשרויותיו של הפרט ליצור מסלול תנועה נוח ויעיל (כפי שמדגים יפה פרוייקט "תל אופן" להשכרת אופניים בתל אביב, שהעיריה ראויה לשבחים עליו). אני בטוח שויתור על חלק מסלילות האספלט והרמפות לכבישים המתמהרים והולכים יכול לפנות לא מעט כסף לחלופה זו. אם לנסות לדבר כלכלה בסגנון ג'יין ג'ייקובס, נראה לי שכסף זה נוטה יותר להישאר לאורך זמן במערכת המקומית מאשר הצ'ק שעובר לקבלן הכביש.

חזרה לנושא הכותרת: נראה שבאבן גבירול, ביישום הנת"צ ובהטמעתו העיריה נוהגת כפריץ ומשתמשת בכח מוגזם באופן בלתי סביר. יואב לרמן כתב על כך שהנת"צ הופיע בהפתעה. בהחלטה וביישום לא שותפו התושבים ובעלי העסקים.

שוחחתי לאחרונה עם בעל עסק בקטע המרכזי של רחוב אבן גבירול, אדם שאני מכיר ומחבב זה שנים. הוא דיבר על ירידה של עשרות אחוזים בהיקף הקניות ביחס לעונה זו בשנים עברו. בצדק נאמר שיש כאן תקופת הסתגלות של לקוחות לשינוי. חלק ימצאו מקומות אחרים, חלק יחזרו, ואולי הנגישות הטובה יותר לתחבורה ציבורית תביא גם אחרים. מבחינת בעלי העסקים יש לזכור שעברו לא מזמן תקופה ארוכה של שיפוץ הרחוב, תקופה שוודאי הבריחה לקוחות ופגעה בהכנסות.

אבל עיקר הסתייגותו היתה מהאכיפה הבלתי אנושית. הפקחים אינם טורחים להזהיר או לבקש לזוז. מנהג שגור בידם הוא לעצור לשבריר שניה, לצלם את המכונית, ומיד להאיץ הלאה ולרשום את הדו"ח בנחת מבלי צורך לשמוע הסברים או לראות בני אדם.

הוא מכיר אשה קשישה הגרה בבנין סמוך שנים רבות, וכעת נעה בקושי רב, נסמכת על הליכון. בנה בא לקחת אותה לרופא. היא ירדה לרחוב ועמדה על שפת המדרכה. בנה הגיע במכוניתו ועצר כדי שתיכנס. בגילה הדבר עלול לקחת יותר מכמה שניות. 250 שקלים. חזרו מהרופא. הבן עצר. ירד להוציא מתא המטען את ההליכון. 250 שקלים. 2 דו"חות -  500 שקלים לביקור במרפאה. לא מעשי שאישה זו תלך עד לפינת רחוב אחר להסעה משם. את הפקחים זה לא עניין. ויש עוד סיפורים ממין זה, רבים מהם נוגעים בכל זאת לאספקה לחנויות. עושה רושם שבקומות הנהלת העיריה, היושבות לא רחוק מעל, שומעים בעונג רב מדי את צלצולי הקופה המתמלאת בקצב תאוצת קטנועי הפקחים.

אני מוצא שיש חשש לכך שהנתיבים הפנויים יהפכו את הרחוב לכביש מהיר. למיתון כללי של התנועה, תוך מתן יתרון לתחבורה הציבורית, אולי לא רע כל כך הרעיון של נת"צ במסלול השמאלי. השעות בהן אבן גבירול עמוס במכוניות אינן רבות, והקצאת הנת"צ לכל אורך היום אולי אינה מוצדקת. לאורך מרבית שעות היום תחושתי היא שנסיעת האוטובוסים במסלולים הכלליים כמעט ואינה מאיטה אותם. אילו לא שופץ אך לאחרונה, אפשר היה לשקול גם מפרדה ומדרכה בין הנת"צים למכוניות שבצדדים (כדוגמת רחוב בלפור בבת ים).

בהמשך לדגם זה אני רוצה להזכיר אפשרות תחבורתית נוספת: כביש השירות. נראה לי שאינו פופולרי בין מתכנני תנועה, כי פועל כנגד "אוטוסטראדיזציה" של רחובות, וגורם לקצת בלגן. אבל זה בלגן חיובי. אינני יודע אם מתאים לאבן גבירול, אך יכול להתאים לרחובות מסחריים רחבים יחסית, כדי לאפשר מהומת פעילות בריאה (כולל חניה) בסמוך למדרכה וכן נתיב/ים מהיר/ים יותר במרכז הכביש, אם לתחבורה ציבורית ואם לכל. לפני כמה שנים שופצה דרך ההגנה שבדרום תל אביב. במסגרת השיפוץ בוטל כביש שירות שהיה בכיוון הנסיעה מערבה. בנוסף לכביש השירות היה רק נתיב אחד בכיוון זה (אך כמעט אף פעם לא היה פקוק). התוצאה בכיוון מערב לאחר העבושות היא נתיב חניה (שבה מעט מאוד מקומות חניה לכלל הציבור בשל תחנות אוטובוס, תחנת מוניות, ומקומות שמורים לנכים) ועוד שני נתיבים, שאכן מאפשרים תנועה פנויה ומהירה בדרך כלל. אך דרך השירות הצרה והצפופה, שחנו משני צידיה, אפשרה הרבה יותר נגישות למגיעים במכוניות אל העסקים שלאורך הרחוב. לתוהים אם במסגת השיפוץ והשינוי שופרו התנאים להולכי הרגל – התשובה שלילית. אם בכלל הורחבה המדרכה זה נעשה באופן זניח. כך לפחות לפי זכרוני. האם כביש שירות מעודד הגעת מכוניות ובכך פוגע בעקיפין בחלופת תחבורה ציבורית? דילמה.

זכורה לי אמירה של דני קייזר, בתקופתו כמהנדס העיר, בעת הדיונים על הרחבת דרך בגין (דומני שכבר אז לא היתה "דרך פתח תקוה"), שיקועי הדרך לאורכו והחשש מכביש מהיר נוסף בעיר. קייזר אמר אז שעוד נראה את דרך בגין הופכת לרחוב עירוני ער ותוסס. חיפשתי ולא מצאתי סימוכין לאמירה זו, ואני שוב נסמך על זכרוני המתעתע. ובכן, עדיין חזון למועד התגשמות הנבואה שהוזכרה. בינתיים דרך בגין (והשיקוף שלה ביחס לנתיבי איילון – רחוב יגאל אלון) ממשיכים במהלכי אוטוסטראדיזציה, ולא בבניית עירוניות מושכת, פעילה וזמינה. גם הלהטוטים האדריכליים של המגדלים השונים אינם משנים תחושה זו, אם כי למיעוטם יש קומות קרקע לא רעות.

התרשמות חופשית מכל פסקאות רשימה זו – נת"צ אבן גבירול, דרך ההגנה וכבישי שירות, דרך בגין וה"עירוניות" של רחובות, מהלכי עידוד תחבורה ציבורית והכבדה על מכוניות – עשויה לאייר את חששותי (ומעט תקוותי) מכיווני ההתפתחות של התחבורה בעיר, על אף שיותר ויותר מה"buzz words" העדכניים מנסרים באויר.

ולסיום: תחבורה ועיר במבט שונה לגמרי. הבלוג הקרטוגרפי "Strange Maps" מביא את רישומו של האדריכל-נביא Cedric Price המבאר את התפתחות העיר כדרכים שונות להכנת ביצה:

Cedric Price - Eggs & Cities

העיר הקדומה היתה צפופה ובעלת מעטה קשיח – כמו ביצה קשה. עם התפתחות הארטילריה לא היתה עוד תועלת רבה בחומות העיר, וזו התפשטה החוצה אך היתה עדיין בעלת מרכז ברור – כמו ה"עין" של חביתה. תופעת הפירבור, המכוניות ומרכזי הקניות ברחבי העיר ואף מחוצה לה הריהם כחביתה מקושקשת.

מה הקשר לרשימתי? גם הכותב שם מנסה לתהות קדימה תוך מתן משקל מרכזי לתחבורה:

And what type of egg will the city of the future resemble? This will probably depend on the future cost of mobility, which might become too prohibitive to sustain the present, scrambled-eggs model.

Already, the rising cost of commuting into London is creating a trend of ‘inward mobility’ – people moving from the suburbs into the city. Is the end of oil going to empty out the edges of big cities, leading to smaller, denser metropolises? Or will renewables-based transportation be successful enough to enable cities to continue sprawling into Earth’s increasingly rare open spaces? And does anyone know any good egg recipes for either scenario?

ואם העיר היא ביצה, ודיברנו על תחבורה, אז ייתכן גם שילוב אחר:

רוצה! רוצה!!

לשנה החדשה – בכל צבעי הקשת

יום ראשון, 2 באוקטובר, 2011

סקלת צבעי הקשת מזוהה בקלות, מוכרת ומושכת. אייקון-טבעי-תרבותי. סקלה טבעית, המופיעה בהקשרים חיוביים של גשם ושמש. מייצגת רווחה והצלה עוד ממיתוס המבול.

קשת מבשרת תקווה וחיים

יש מסתורין וקסם באופן היווצרותה, הן בשמים והן בפיזיקה הבסיסית של שבירת אור לבן למרכיביו.

מנסרה

גם מעצבים נמשכים אליה.

השתמשתי בה בתכנון למרפאה בקרית מלאכי. מאז עיני פקוחה יותר לשימושים אחרים בה, וכמה מאלו שנתקלתי בהם ומצאו חן בעיני אביא להלן, בתקווה לרשימה מרעננת לחגים.

תחילה אציג את השימוש שלי במרפאה. יצרתי מסלול מעגלי של המסדרון המשרת את כל חלקי המרפאה. כל אזור קיבל גוון מאפיין, וסדר הגוונים – לפי סקלת הקשת.

תרשים המרפאה ושימוש בצבעים

במסדרון המרכזי במרפאה. כתום - לאדום - לסגול.

בצבע האדום, שאינו בעל קונונטציות חיוביות במרפאה, נעשה שימוש מועט בלבד, בשתי נישות לאורך המסדרון.

עוצמת הגוונים מדורגת בתוך כל אזור: עזים ביותר בשער לכל אזור, רכים יותר בחלל ההמתנה, ומרומזים-עדינים על קיר אחד בתוך חדרי הרופאים או חדרי הטיפולים.

למשל, הכניסה לאזור הסיעוד. המתנה לאחיות, זריקות, בדיקות דם – ירוק אמור להיות צבע מרגיע:

כניסה והמתנה לסיעוד

כתום: אזור הילדים, חי ותוסס. הצבע גם בריצוף ובתאורה, אך במינון חלקי.

ומכאן כמובטח לדוגמאות יפות אחרות. נתחיל באדריכלות ונמשיך לתחומים יותר מעניינים.

בקומת משרדים בהולנד, צבעי השטיחים במשרדים משתנים לפי סקלת הקשת:

תכנית המשרדים וגווני השטיחים בחדרים בהיקף הפאטיו

החדרים וצבעיהם

(המתכננים: Hofman Dujardin Architects )

עוד דוגמאות אדריכליות אפשר למצוא כאן.

מטבח, שעושה שימוש מעט חופשי בגוונים:

מטבח

ידוע שגוונים משפיעים על רגשות. אך הנה גווני הקשת לאבחון ומיון רגשות. מעגל רגשות לפי צבעי הקשת (של Robert Plutchik):

סקלת צבעים ורגשות

וקעקועים זמניים:

קעקועים זמניים

מיצב אמנותי קבוע על גג מוזיאון לאמנות בעיר דנית (האמנית Olafur Eliasson). אפשר ממש ללכת בתוכו!

פסל מסגרות לפי צבעי הקשת, "מוזיאון באויר הפתוח" ביפן, המובא בבלוג של משה הרפז:

Shigeo Matsubara's "Cosmical Colour Space"

תערוכה בגלריה דביר, של ינאי טויסטר:

ומקרה מעניין של "לוחם קשתות", אמן/ית אלמוני/ת שמיישמ/ת קשתות על קירות כאמנות גרפיטי באלבוקרקי שבארצות הברית, ומעורר את הויכוח על גבולות האמנות, המרחב הציבורי – השבחתו או השחתתו. לפי המסופר (כאן) עבודות גרפיטי אלו עוררו התנגדויות, אך נגד ההתנגדויות קמו קולות אחרים ותומכים:

Rainbow Warrior

Rainbow Warrior

כפי שמוזכר בראיון אנונימי עם האמן/ית, אי אפשר לנתק כיום את סמל הקשת מייצוג הקהילה הגאה.

מצעד הגאווה, ישראל

אמן אחר ( Michael Jones McKean ), חסר סבלנות, החליט לא לחכות לטובות של הטבע ברגעי חסד מעטים, וליצור קשתות אמיתיות בעצמו:

קשת על אמת. לא ממש 1:1, אבל גודל לא רע.

יש גם כאלה שמשתעשעים עם הקשת הטבעית עצמה (יש עוד תמונות):

אי אפשר בלי להזכיר את השיר המופלא Somewhere over the rainbow, שתהילתו העולמית מתחילה עם ג'ודי גרלנד הצעירה ב"קוסם מארץ עוץ":

ג'ודי גרלנד. קלאסיקה.

לצפיה והאזנה לשיר עברו לכאן, לביצוע חדש וחמוד בסגנון איי האוקיינוס השקט- כאן).

ובתרגום עברי יפה של ירון כפכפי:

אי שם מעבר לקשת
בענן
נמצאת ארץ גן עדן
כמו בסיפור ישן

אי שם מעבר לקשת
במרומים
שם כל חלומותייך
בן רגע מתגשמים

אם עוד מעט ייפול כוכב
הוא את שמיי יצבע זהב
הלילה
ואז בארץ הפלאות
שוב ייתגשמו המשאלות
הרחק למעלה

אי שם מעבר לקשת
שיר וגן
אל מעבר לקשת
לו רק לעוף ניתן

אל מעבר לקשת
לו רק לעוף ניתן

ציפור האושר שם בגן
מעבר לקשת
לו לעוף ניתן

ביצוע של נינט טייב, דרמטי מדי לטעמי- כאן. מילים אחרות, בביצוע אסתר עופרים וגידי גוב – לצפיה והאזנה כאן.

מקווה שנהניתם!