ארכיון פוסטים מהחודש "אוגוסט, 2010"

כיפה במערומיה

יום שישי, 13 באוגוסט, 2010

לעתים נחשפת האמת שמאחורי תדמית, או אם תרצו – תרמית, מאלו שאנו האדריכלים מנפקים מדי פעם.

הקדמה: הקשת הינה צורת בניה שאיפשרה מימים קדומים לגשר על פני מרווחים, ליצור פתחים ומפתחים כאשר לא היה מעשי לעשות זאת בדרכים אחרות. אבנים לגישור המפתח לא היו מעשיות מעל גודל מסויים. קורות עץ, אם היו בנמצא, לא תמיד יכלו לשאת בעומס הבניה שמעל. הקשת העבירה את הכוחות לצדדים ולמטה, לעמודים ולקירות העבים (או הקירות הניצבים שנבנו לקבלת הכוחות האופקיים). קשת קדמונית ייחודית הנמצאת למרבה הגאווה בישראל מועמדת אפילו להכרזה כאתר מורשת עולמי (השבוע שמעתי ברדיו שהבקשה נדחתה שוב בשל טענות סוריות לבעלות על תל דן).

הכיפה לקחה גישה הנדסית זו צעד אחד הלאה- מן הקיר (החד-מימדי למעשה) אל המרחב. במאה האחרונה (פחות או יותר) לעתים רחוקות משמשת הקשת או הכיפה כאלמנט קונסטרוקטיבי אמיתי- הבטון או המתכת עובדים אחרת. אך פעמים רבות עדיין משתמשים בצורות אלו כאלמנט דקורטיבי, הנושא גם משמעויות תרבותיות כאלו ואחרות.

כך נעשה גם ב"תל אביב הקטנה", כאשר כיפה קטנה וחביבה מקשטת בניינים אקלקטיים כגון זה ברחוב אלנבי 118:

אלנבי 118 תל אביב

אין במפתחים אלה כל צורך לא בקשת ולא בכיפה, ודאי לא בבניין שנבנה בבטון מזויין. אך החזות ביקשה זאת. בבניין זוויתי זה ההתייחסות לפינת הרחובות מעוגלת בכל צורה אפשרית, לטעמי אפילו מוגזמת כאשר זה מגיע למרפסת הזיזית. אבל אותו ביתן-חצר שהונחת על הגג נחמד ויוצר מוקד ויזואלי נאה. (אני תמה היכן הנסיכה-להצלה אמורה לעמוד: על המרפסת או על דמוי-הצריח?)

והנה, למרימים עינהם מהמדרכות ומחלונות הראווה, מתגלה הפרקטיקה שמאחורי הכיפה בבניין אחר ומוזנח באזור נחלת בנימין (דומני שברחוב מוהליבר):

בניין ברחוב מוהליבר

ובמבט מתקרב:

כיפה - תקריב

היום קוראים לזה "בניה קלה": פסי עץ דקים, גמישים מספיק לכיפוף סביב הכיפה, מוסמרו אל שלד כיפתי שאותו אין רואים אך עשוי כנראה גם הוא מלוחות עץ. אם לא ייעשה עם הבית חסד של שימור, מן הסתם בעוד אי-אילו שנים יירקבו ויתפוררו פסי העץ הדקים ונוכל לראות גם את השלד. על פסי העץ יש אריחים מעויינים בנראים כעבודת קרמיקה, עם פסים רוכבים רדיאליים לחיזוק ולחיקוי אבן. על אף שעברו ודאי את גיל השבעים, אלו שנותרו עדיין בוהקים ונקיים גם בתנאים התל אביביים שאינם קלים.

ניתן לראות דרך החלון שגם התקרה היא מפסי עץ דומים. מן הסתם היו אלה מטוייחים ("תקרת רביץ" של אז) בטיח שהתפורר ונפל.

זהו. אין פואנטה. סתם התבוננות ומחשבות…..

נערה עבריה, מי יידע קורותייך…..

יום שישי, 6 באוגוסט, 2010

צומת רוטשילד - נחלת בנימין

צומת רוטשילד – נחלת בנימין.  הלב התל אביבי הפועם. בקרוב יתווסף נתח יוקרתי נוסף כמתבקש וכמתרחש:

פרסומת הבנין המוקם

ובינתיים, בהרחבת המבט – אתר בניה סטנדרטי:

אתר בניה

במבט הזה, מ"אנדרטת המייסדים" שבשדרות רוטשילד, דרך השער הפתוח (והנסגר בלילה), נחשפת תמונה שעד כה היתה במעבר הצר שבין הבנין שהיה כאן קודם לבין שכנו מדרום. אותם מרווחים צרים, "גדסיים" (אף שאולי קדמו לגדס עצמו באזור זה), שיש בהם חיים נסתרים למחצה ולעתים חתרניים ומסתוריים. כך הם גם כר ביטוי לתושביהם הסמויים למחצה או לאמני גרפיטי שמתאים להם שיווי המשקל בין האפשרות להתבטא ולעבוד ללא חשש הפרעה לבין החשיפה המוגבלת שיצירתם תזכה לה.

נערה עבריה

בהחלט נראית כיצירה שמתאימה לחצר צדדית, ולא לחזית לרחוב. ופתאום נחשפה כך. כמעט רואים את ההפתעה בעיני הנערה הירוקות, אל מול אור השמש העזה. אולי אף תרעומת קלה שבכיווץ הגבות. לא לכך פיללה בתנוחה זו….

ואף זה ודאי מצב זמני, שכן גדר זו מן הסתם תוגבה או לכל הפחות תטוייח ותיצבע.

העמסה

לא סביר שגם אותה מנסה הטרקטור (או יותר נכון הטרקטוריסט) להעמיס ולהעביר. גלגולה הבא כנראה יהיה במקרה הטוב מתחת לשכבת צבע חדשה. אולי בעתיד תיחשף ותיחקר בקפדנות כציורי הקיר בפומפיי, או כהפתעות שהתגלו לא הרחק במתחם התחנה, בהמשך למסורת מפוארת של ציורי קיר.

האם גם עוברת אורח זו שמה לב כמוני למצב הביניים המוזר שנוצר, ותוהה תהיות קיומיות כמו שלי?

ולסיום אני פונה לקהל בבקשת עזרה: בפינת תמונת "נערה עבריה" שלעיל יש חפץ מתכתי מוזר שגיליתי רק בהתבוננות בתמונות. הנה הוא שוב לבדו:

חפץ מוזר

אינני מצליח לפענח מה זה. נרגילה? אסופת כידוני אופניים? ולפותר פרס הכרת תודה וציון לשבח.