ארכיון פוסטים מהחודש "יולי, 2010"

מים מים בששון

יום שישי, 30 ביולי, 2010

תירוץ אפשרי לכתיבת רשימה זו יכול להיות היות הנושא סביבתי, חלק בלתי נפרד מהעולם התכנוני בו אני פועל יום-יום כאדריכל וכאזרח. חוץ מזה מדובר גם על עצבים לשמם, תוצאת הפגנת זלזול או טמטום של רשויות.

מסע ההסברה הנוכחי של רשות המים, בהובלת סרטון הפרסומת, הוא לדעתי מבזה, אידיוטי, מתעתע ונגוע בהאדרה עצמית קלוקלת. מסתבר שעל הטפשות מתלונן גם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן (ראו בכתבה כאן וגם בסוף רשימה זו). לביקורת מצטרפת עמותת "אדם טבע ודין", עם כמה טיעונים חזקים.

ראשית, איזה מן מסר זה- "עכשיו חיוני כתמיד לחסוך, אבל בעוד שלוש שנים הכל יהיה בסדר". הראציונאל של השומע יאמר: "נו, אז ניכנס השנה קצת יותר עמוק לאוברדרפט מים- ממילא מבטיחים שבעוד שלוש שנים נזכה בפיס של זרמי מים אין-סופיים. זה בטח ישלים גם את מה שנבזבז עכשיו."

שנית, המסר הלא-סמוי הוא שבעוד שלוש שנים אפשר יהיה להתפרע. כך זה נשמע, וכל פרשנות אחרת אינה מתיישבת עם התשדיר. האם אז יפסיק תהליך ההתייבשות? האם נפסיק לחיות באזור מדברי למחצה? להתרגל לבזבז הרבה יותר קל מאשר להתרגל לחסוך. על אחת כמה וכמה יותר קשה להתרגל לחפש דרכים לחסוך.

שלישית, תגובת שר התשתיות המובאת בכתבה הנ"ל, כאילו השקיפות כלפי הציבור מחייבת לספר כי בעוד שלוש שנים מתקני ההתפלה יפתרו את בעיית המחסור, נשמעת מתחסדת. יש הבדל גדול בין יידוע לבין פמפום כמסר מרכזי של מסע הסברה. חשופים לגמרי הרצון להאדרה עצמית ושביעות הרצון העצמית. טענה זו נשמעת חלולה וחצופה לאור הטענות לפרק הזמן הארוך מאוד שבין ההחלטה הראשונית לבין הפעלת המתקנים.

רביעית, אותו פתרון קסם דורש השקעה בתשתיות מתקני התפלה והולכה, השקעת אנרגיה רבה, השקעה בתפעולו ובתחזוקתו, קרקע למיקומו על חופי הים המתקצרים ממילא, ושלל בעיות סביבתיות עליהן מעיד המשרד להגנת הסביבה (על אף מאמציו למזערם כמוצג במסמך אליו מפנים שם באתר). כבר הוכח שאי אפשר "להאיר את כל רמת גן באנרגיה של נורה אחת". כך זה גם במשק המים. האם המשך ההשקעה במתקני התפלה שיידרשו ככל שיגדל התיאבון (או הצמאון) הם אינטרס אמיתי של אזרחי ישראל? אמנם במאמר בדה-מרקר (שאינני מוצא כרגע) הצליחו בחשבון נפתל להגיע למסקנה שההשקעה האנרגתית שולית וזניחה, אבל עדיין- למה צריך אותה? עם הזמן נהיה תלויים יותר ויותר במקורות האנרגיה לצורך אספקת מים. האם זה הגיוני? האם מבחינה אסטרטגית, סביבתית ואתית זה רצוי ונכון?

חמישית, החדרת הרעיון שמתקני ההתפלה הם פתרון שאינו רק הכרחי (או אפילו ראוי) אלא גם רצוי ומבורך לכשעצמו משרת בעיקר שכבה דקה מאוד של זכייני, בוני ומפעילי המתקנים – וספקי האנרגיה (כרגע, למשל, תשובה).

שישית, משתקפת כאן הנחת העבודה שאם אפשר לטפל בסימפטומים בעזרת כלים טכנולוגיים- אזי לא צריך לטפל בבעיה. ומה שלא הולך בכח- ילך ביותר כח. אותו בטחון מערבי-קפיטליסטי שעם מספיק טכנולוגיה וכסף (שאינני יודע מנין יבוא) אפשר להתעלם משורש הבעיות. אותה גישה מבטיחה אחת לכמה שנים מערכת שתשחרר מסכנת טילים מן השכנים (ולכן המצב בעזה וביו"ש לא ממש חשוב), אותה גישה טוענת שאם נסלול מספיק כבישים אז לא יהיו פקקים, וכן הלאה. בקרוב אולי יוצע כי את זיהום האויר ניתן לבטל בהקשת אצבע, כמו בסרטון המים, על ידי הפעלת מסנני ענק שטורבינות יעבירו דרכם המון רוח…. ובהקשר של המים- אם בעוד שלוש שנים לא יהיה כל מחסור במים אזי לא צריך לקדם מחזור מים, ניצול מי גשם, בחירה מושכלת של צמחי גינון וחקלאות, ושאר אמצעי חסכון פשוטים ואמיתיים יותר שקידומם מדשדש (מדשדש במי-אפסיים, אם להתאים את הדימוי לנושא….). חלק מהחלמאות מתאר עקיבא אלדר בכתבה – למשל את העובדה הבלתי נתפסת שעשרות מליוני מטרים מעוקבים של מי שתיה משמשים לסלילה ולעבודות עפר מדי שנה, בזמן שמים ממוחזרים יכולים לשמש לא פחות טוב. שלא לדבר על כך שמשרדי ממשלה שונים מכשילים נסיונות למחזר מים במקום לעודד ולחייב זאת.

נקודה אחרת: כלל ידוע בעולם הפרסום הוא שכאשר ממצים את השימוש במפורסתם (=סלב) אחד במסע פרסום – אפשר לחזקו בעוד מפורסתם, ומסע הפרסום המתוגבר שוב יוכל לתקוף את השוק ולשכנע צרכנים. כך למשל נהג לא מזמן בנק גדול, כשצרף קומיקאי אל איש תקשורת בהובלת מסע הפרסום. ואילו כאן רשות המים הלכה בכיוון ההפוך. התשדיר הקודם היה מפוצץ במפורסתמים. בנוכחי- שחקנית אחת, ידועה למחצה. זאת כאשר הגרפיקה (ההתייבשות וההתקלפות) ועיקרי הדברים דומים. מה אנחנו אמורים להבין מזה?- שכעת זה פחות חשוב.

אחזור ברשותכם על שורה מפתיחת רשימה זו: "מסע ההסברה הנוכחי של רשות המים, בהובלת סרטון הפרסומת, הוא לדעתי מבזה, אידיוטי, מתעתע ונגוע בהאדרה עצמית קלוקלת". אלא שכאשר כל זה הוא "שלנו", ונוגע בסוגיה קיומית וכלכלית המצויה תדיר על סדר היום הציבורי- זה כואב כפליים.

אני מחכה שרשות המים (או מישהו אחר) יפצח במסע פרסום החשוב לשתיית מי ברז במקום מים מבוקבקים. בהינתן האיכות הבדוקה של מי הברז, בזבוז הכסף הפרטי, הנזק הסביבתי והעומס לתשתיות (תחבורה, פינוי בקבוקים,….) זה בהחלט נושא ראוי לקמפיין במימון ציבורי. כנראה זה לא יקרה, מן הסתם בשל כוחן של חברות הביקבוק והשיווק.

וצריך לחשוב על פתרונות מעשיים נוספים, כמו זה:

Dish & Bath , הצעת משפחת שטרנברג. נראה מאוד נקי!!

כמובטח, להלן עיקרי הכתבה של צפריר רינת ב"הארץ", 21.7.10 :

השר ארדן תוקף את קמפיין רשות המים: מעודדים חיסכון לשלוש שנים בלבד

השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, תוקף בחריפות את קמפיין החיסכון של רשות המים וטוען שבמקום לעודד חיסכון במים לטווח ארוך, הוא יביא לכך שאחרי תקופה קצרה ישוב הציבור הישראלי לבזבז מים. הקמפיין החדש קורא לציבור לחסוך במים אך באותה נשימה מבטיח שבתוך שלוש שנים יסתיים המשבר, הודות לפיתוח מתקני התפלה.

בתחילת השבוע פנה ארדן במכתב לשר התשתיות, עוזי לנדאו, ולמנהל רשות המים, פרופ' אורי שני. הוא ציין כי הופתע לגלות שאחד המסרים העיקריים בקמפיין התקשורתי החדש הוא שעוד שלוש שנים משבר המים יסתיים.

"המשבר היה ועודנו חמור ביותר, ורק לאחרונה הסתיימה עבודה של ועדת החקירה הממלכתית כדי לבחון את התנהלות הגורמים השונים בנושא", ציין ארדן במכתבו. " קמפיין תקשורתי רחב היקף המתבסס על כך שצריך לחסוך מים רק עוד שלוש שנים הוא בעייתי. הוא גורם לכך שלא יהיה שינוי התנהגותי ותרבותי של הציבור ובתום תקופה קצרה, בזבוז המים יחזור וצריכת המים תעלה באופן חד כפי שקרה בעבר". ארדן טוען שיש להמשיך ולהטמיע עקרונות חיסכון כדי לשנות הרגלים מושרשים של הציבור הישראלי.

בתגובה לפנייה זו כתב שר התשתיות לארדן, שמשרדו ורשות המים הכפופה לו מייחסים חשיבות רבה להטמעת עקרון החיסכון במים. "יחד עם זאת, אנו פועלים בשקיפות מלאה מול הציבור. לכן, אין בכוונתנו להסתיר ממנו כי בעיית המחסור עשויה להיפתר בתוך כשלוש שנים, ככל שפרויקט ההתפלה יתקדם".

מרשות המים נמסר בתגובה כי היא משקיעה ותוסיף להשקיע בחינוך והסברה לעידוד צריכה נבונה של מים, והציבור הישראלי אכן צמצם בשיעור של עד 20% את השימוש במים, בעקבות הקמפיינים של השנתיים האחרונות. "הקמפיין אינו מתיר את הרסן", ציינו ברשות, "אלא משקף את תמונת המצב לגבי משק המים ומציין מפורשות שתוך שלוש שנים הכנרת תצא מסכנת התייבשות, אולם עד אז וגם לאחר מכן, צריך להמשיך ולחסוך".


עתיד תל אביב – יפו :תכנית מתאר ותכנית אחרת

יום חמישי, 22 ביולי, 2010

אתמול (21.7.2010) עשיתי לי אחר צהרים של בילוי באירועים תכנוניים-אורבניים. חום יולי-אוגוסט….

בארבע הייתי בישיבת מליאת הועדה המקומית תל אביב – יפו (שהיא מועצת העיר, יענו כל נבחרי הציבור). לא בזכות ייחוס או קשרים- הישיבה פתוחה לכל, ככל ישיבות מועצת העיר (אם אינני טועה).

משם דילגתי לבית קהילת תל אביב – יפו של החברה להגנת הטבע, להצגת תכנית של תושבי דרום העיר לאזורם.

מליאת הועדה המקומית לתכנון ובניה (=מועצת העיר).

זו פעם ראשונה שאני בא לפורום זה. מיעוט האורחים מבחוץ לנושא כה חשוב הוא מטריד מאוד: היו לא יותר מעשרה, רובם ככולם אנשי "הפורום הירוק" של החברה להגנת הטבע.

את סדר היום שהוכן לדיון בעיריה אפשר לקרוא כאן. עד לשעה שבע, בה פרשתי ונראה היה שהדיון לקראת סופו, לא הספיקו להגיע לדיון באזורי הצפון והמזרח, כפי שתוכנן. בעקרון זו נועדה להיות הישיבה הראשונה מתוך ארבע, שבסיומן יצביעו חברי הועדה/מועצה על אישור תכנית המתאר. לראשי העיריה אצה הדרך – עיריה אשר לה תכנית מתאר מאושרת סמכויותיה החוקיות גדלות, ותלויה בפחות דברים בחסדי הועדה המחוזית. בכך כוחם של פרנסי/פולוטיקאי העיריה גדל. חשבון פשוט. לא שבהכרח התהליך או התוצאה לא טובים. הבעיה היא שבאישור התכנית תופעל כמובן קואליציית הברזל של חולדאי באופן אוטומטי – גם מי שהיום הרהיב עוז לומר דברי בקורת ולבקש שינויים. והיו כאלה. חלקם רלבנטיים וחלקם לא. רובם הגדול – קצת הופתעתי- קוהרנטיים ולא פופוליסטיים מדי (היו גם אחרים…). עלו נושאי שטחים פתוחים, דיור בר השגה, אופן ההצגה והדיון, ועוד. לא מעטים אמרו שההליך מהיר מדי, צריך עוד חומר ועוד הסברים. זה נאמר מתוך אמונה/אשליה שיש להם יכולת ממשית להשפעה בשלב מאוחר זה (או לפחות להיראות כמי שניסו). אני מסופק מאוד עד כמה ניתן להסיט ספינה גדולה זו ממסלולה. ולוואי שאתבדה…. בסוף הדיון, לאור הדרישות הרבות, הסכים חולדאי להאריך את משך הדיונים ולקיים גם הצגות מצומצמות יותר של הצוותים המקצועיים בפני חברי מועצה שמעוניינים בכך.

מצא חן בעיני שבהתייחסות לרון חולדאי הקפידו לקרוא לו "ראש העיריה", ולא "ראש העיר" (כך נהגו גם דורון ספיר, מהנדס העיר ואחרים). "ראש העיריה" הוא הנכון עניינית ומעשית. "ראש העיר", הנפוץ יותר, נועד בדרך כלל להאדיר ולכבד שלא לצורך.

תכנית תושבים לדרום העיר

משם במעבר חד לחדר הצפוף (אבסולוטית) והקטן (יחסית) בו הוצגה מחשבה חלופית לגבי דרום העיר, סקיצת-תכנית שגובשה על ידי קבוצת תושבי האזור, אדריכלים ברובם, בזמן שיכלו לפנות וללא תקציב כלשהו. את התכנית הציג שרון רוטברד- אדריכל, תושב שכונת שפירא, ומחבר הספר המרתק והמטריד "עיר לבנה, עיר שחורה". בהינתן הפרסום הנ"ל, נפתחה ההצגה בסקירה הסטורית. לאחר מכן הועלו כמה שאלות נוקבות, בעיקר לגבי ההתייחסות לשכונות קיימות, לרצון הבלתי נלאה של העיריה להוסיף שטחי תעסוקה לאזור זה, שכנראה התדרדרותו נובעת מריבוי שימושי התעסוקה בו כבר היום (ולאורך מרבית שנותיו), להגיון התחבורתי ולמשמעויותיו. שרון אמר באופן גורף (או פרובוקטיבי, לא בטוח שהצלחתי להבחין): איננו רוצים ולו מטר מרובע אחד נוסף של תעסוקה. הדרך למשוך את הדרום למעלה יכולה לבוא רק מתוספת מגורים (ושימושים נוספים באופן מידתי), יחד עם בניית סביבה עירונית ראויה. זו אמירה שאף אחד בממסד התכנוני (וכנראה גם הפוליטי) לא יהיה מוכן לקבל כהנחת יסוד. לכן לא בטוח כמה נבון להציגה כך, גם אם הרציונאל הבסיסי הגיוני. שרון התייחס לאובססיה הבלתי ברורה של העיריה לפתח את "ציר שלבים" כאזור תעסוקה משמעותי, בצד היותו ציר תנועה מרכזי ו/או רחוב עירוני פעיל. מעט יותר בסלחנות התייחס לרעיון פיתוח דומה בואכה צומת חולון (אזור המשופע בערכי טבע והיסטוריה, כגון בתי באר). יפה קונספטואלית (ואולי גם פרקטית) הרעיון של הכרה וחיזוק ארבעת צירי הרוחב ההיסטוריים, שגם להם ערכים שיכולים לתמוך בפיתוח נבון שלהם: דרך פתח תקווה (דרך בגין דהיום), רחוב סלמה, דרך לוד (קיבוץ גלויות), דרך ירושלים (בן צבי). זאת בניגוד לראציונאל השולט כעת, של פיתוח צירי צפון-דרום כדי לאפשר הזרמת יותר תנועה עוברת ללב העיר.

עוד יותר מן התוכן סיקרן אותי התהליך. לפני כמה שנים, עת נפגשנו כמה אדריכלים ופעילים תושבי יד אליהו, מסלול כזה של עיסוק בחשיבה תכנונית היה אחת האפשרויות שעמדה באויר. זה לא קרה, ולא נראה שיקרה. גם עניין של חוסר יוזמה מספקת, אך כנראה גם בשל "שביעות רצון בורגנית" יחסית. כלומר יחסית לדרום העיר – יפו, שכונת שפירא, פלורנטין, ועוד- אין לנו צרות רציניות ולתקוותנו גם לא איומים של ממש. צוות זה בדרום עשה עבודה רצינית וראויה להערכה, גם אם אינה שלמה ואולי היא אף בוסרית. כפי שאמר שרון בתגובה להערה ברוח דומה, כנראה יש הרבה יותר חשיבה משניתן להראות כעת על הנייר. נראה שגם לקבוצה לא ברור איך בדיוק ימשיכו, במיוחד לא איך להתייחס לסד של לוח הזמנים הקצר (חודשים ספורים) עד לאישור תכנית המתאר.

האם יש סיכוי לפעילות ציבורית(/פוליטית) כדי שמדיניות התכנון לדרום העיר תיבחן שוב ברצינות? האם יש טעם בפיתוח התכנית הכללית הזו לתכנית של ממש, הנותנת תשובות בכלל הנושאים המצריכים פירוט (תחבורה, שטחים פתוחים, ייתכנות כלכלית,….)? האם יימצאו המשאבים לכך? האם יש סיכוי לרב-שיח מקצועי ואזרחי אמיתי? האם בידי הקבוצה יש כלים ו/או משאבים לפעילות רצינית בכיוונים אלה או חלקם? האם תקדים עין כרם של קידום תכנית חלופית על ידי תושבים יכול להיות מיושם כאן? האם תכנית זו היא באמת של הקהילה(/קהילות), או מייצגת רק קבוצה מסויימת וקטנה? ימים יגידו.

בסוף הערב עלתה גם בקשה וקריאה לעזרה מכל המוכן לעזור, תושב הדרום או אוהד, בעל מקצוע או מתעניין. אין ספק שזו מטרה ראויה ומשהו מעניין ללוות.

בחוצות תל אביב – להשכרה ולאזכרה….

יום שישי, 9 ביולי, 2010

אינני זוכר לאיזה קומיקאי מיוחסת הבדיחה על כך שמי שמחפש דירה טוב לו שיתמקד דווקא בעמודי מודעות האבל בעיתונים ויפעל לפי המידע שם….

שוב המציאות נוקבת לא פחות. הנה צירוף המודעות שראיתי בפינת מודעות עממית בקרן רחוב. "לא נגעתי":

מודעה (דרך ההגנה, תל אביב)

"להשכרה בתקוה" פירושו כמובן "להשכרה בשכונת התקוה", אבל כפי שנכתב יש לביטוי דו-משמעות מעניינת ולירית משהו.

רק שסבתא עליה השלום תהיה מרוצה שם למעלה….

ככר דיזינגוף – הדיון הציבורי המרתק נמשך

יום ראשון, 4 ביולי, 2010

הופתעתי לראות שחלפה כבר חצי שנה מאז ניסחתי בזהירות את דעתי שיש לבחון אפשרות לעיצוב מחדש של ככר דיזינגוף שאינו כולל את "הנמכתה" תוך הריסת הקיים. אמרתי שראוי לבדוק אופציה ללכת עם הבמה המוגבהת ולהגיע למצבים ייחודיים וטובים דווקא בעזרת הקיים.

למיטב ידיעתי במישור הרשמי-ממלכתי (כלומר העיריה) אין חדשות של ממש.

אבל בתחום "הדיון הציבורי", אותו ערך נחשק וחמקמק שקשה לדעת מה בדיוק כולל תחת כנפיו, יש התייחסויות ופעילות.

בערך באותו זמן יצאו גם SOMA אדריכלים (אלון בן נון ושותפיו) עם הצעתם, אותה הציגו גם באופן מוחשי יפה. אסתר זנדברג גם היא בעד בחינת חלופות להריסה.

לאחר מכן עלתה לדיון ההצעה השנויה במחלוקת חריפה ליצירת חניון מתחת לככר, בהזדמנות זו שמשפצים.

לאחרונה יש עוד פרץ של עיסוק בנושא. אורגנה תחרות של הצעות לתכנון הככר.

וכעת נוסף דניאל, שמעלה באריכות ובפירוט מספר רב של נקודות בעד ככר דיזינגוף גבוהה וייחודית, במקום משוטחת (מתפרסם גם אצל אורבניקה וגם בבלוג של דניאל).

כן ירבו הדנים והמציעים מכל סוג, וודאי הצעות "חתרניות" כאלה (גם דניאל, כמוני אז, טורח לציין את תחושתו כמי שיוצא כנגד הזרם השוצף התומך בהחרבה).