ארכיון פוסטים מהחודש "יוני, 2010"

מרחב ציבורי. או לא.

יום חמישי, 24 ביוני, 2010

עוד ידיעת שוליים:

"שכונת "נאות ים" בשיכוני המזרח בעכו מבודלת על ידי מחסומים בטענה של הגנה מפני גורמים עוינים. בתום שנה של דיונים אישרה הוועדה המקומית את הצבתם. בין השעות 20:00 ל־6:00 השכונה תיסגר"

מחסומים בשכונת "נאות ים" בעכו. רק ש.ג. חסר- בינתיים....מתוך הקישור שלעיל ל-mynet. צלם דורון גולן.

(על החדשה למדתי מן האתר המדכא והמצויין "מדרון חלקלק – רשימות מדמוקרטיה מתפוררת"- בסוגיה זו ראו כאן ).

מן הידיעות היותר מטרידות. מצטרפת למגמת עיצוב ותיחום גבולות המרחב הציבורי, באישור הרשויות האמונות לכאורה על טובת הציבור כולו ועל פרקטיקות הגונות לכל. ואולי יותר עצוב- זה מוצג כאידיאל, כדבר הטוב שיש לשאוף אליו, בעיקר על ידי יזמים (וכנראה יש סיבות למה מקדמים ראייה זו). המחסום מושם, בין היתר, על ידי מי אשר לו הכח להעמיד מחסומים ו/או עורכי דין והנמקות (רצוי בטחוניות או פסאודו-בטחוניות). התרגלנו כבר לראות מחסומים ושומרים בפתח ישובים קטנים (בת חפר, קיסריה, הר אדר- כמה שנתקלתי בהם). לקיבוצים יש תירוץ של היותם קהילה פרטית. אך גם בישובים שאינם כאלה התופעה קיימת, כאשר לעתים צריך ולעתים לא צריך להסביר ולנמק את סיבת רצונך לעבור. כל אחד בחזקת חשוד שבא להרע עד אשר יוכח אחרת.

נסיון הסגירה של מתחם אנדרומדה ביפו עורר רעש וצלצולים. בסופו של דבר גם בוטלה. אך זה ביטול-למחצה,כפי שמעידה חוויית ביקור. במקרה זה בעכו- בשקט. לשכונה הבאה, בעכו או בכל מקום אחר, כבר יהיה יותר קל.

אליאב מציג מקרה אחר – ברמלה, שם חברת גינדי מקדמת מתחם בסיסמת "העיר הפרטית שלי". האם זה מקרה שגם ברמלה בסופו של דבר אנשי צבא נקשרו לפרוייקט?

ויותר מעניין- האם זה מקרה שהאירוע העכשווי והשניים הנוספים ששכנו בזיכרוני הם ב"ערים מעורבות"? (מאמר מוסגר: הביטוי "ערים מעורבות" מתוחכם כי מובלע בו הביטוי "ערבים" או אפילו מהדהד בו הכיוון של "הפיכה לערבית". סוף מאמר מוסגר). האם במקומות אלו כה חזק הצורך להתבדל ולהתגונן? האם שם התהליכים פשוט מהירים יותר? או שבמקומות אחרים אין בכך צורך, משום מה? אפשר היה לשער שדווקא בערים אלו פרנסי העיר יהיו רגישים יותר לתוצאות אפשריות של ניכור והזרה. בעכו דווקא הגורם המקצועי-לכאורה, מהנדסת העיר מיכל סופר, ראויה לציון על דבריה הנכוחים על כלליותו של המרחב המשותף ועל ההתנהגות הראויה מבחינה מוסרית-ציבורית ומבחינה פרקטית: "הרחובות בשכונה הם רחובות ציבוריים, וככאלה יש לשמור עליהם פתוחים לציבור הרחב. שכונה זו אינה נבדלת משכונות אחרות ואין מקום לפצל ולהפריד את השכונות בעיר באמצעות מחסומים חשמליים…. אישור המחסומים יהווה פתח לבקשות של שכונות נוספות שיבקשו להיבדל מהסביבה בהצבת שערים.  עקרון השוויון יחייב להיענות לפניות אחרות דומות שיוגשו על ידי שכונת אחרות, והתוצאה תהיה תוצאה מאוד לא רצויה של בידול וניכור"

ראו גם: סוללות עפר וחומות להפרדה בין עילית לבין תחתית ובין לאומים (קיסריה / גי'סר א-זרקא, ניר צבי / לוד); קירות אקוסטיים אינסופיים בדרכים; חומת ההפרדה; ריבוי המחסומים "שם", ביהודה ושומרון, שאולי הטרימו מגמה זו "כאן". בינתיים יש השקה כזו או אחרת לסוגיית הלאום, אך הזליגה להפרדות נוספות בחברה היא תהליך טבעי וצפוי. סוגיית ריבוי המצלמות ואמצעי המעקב והבקרה אחרי תנועת אנשים אף היא רלבנטית.

מדובר על הבנאליות של תיחום המרחב הציבורי, הסגירות, ההתרחקות וההשתבללות. ההיפך מדמוקרטיה, רב-גוניות ופתיחות. אלה האחרונים יישארו בסיסמאות, אך זרמי התודעה יעוצבו על ידי השער הסגור. ואחיו שיצוצו יותר ויותר.

שם איש/רחוב- עיברינגליש או אנגלרית? מקרה ג'ון מונש

יום שישי, 11 ביוני, 2010

הביטו וראו מה קרה ל- John Monash:

שלט רחוב מונש - על קיר בית

אותי מאוד שיעשע השם הפרטי באנגלית. באופן ברור המקור הוא השם הנפוץ ומוכר מאוד John . אך נראה שהשם באנגלית נכתב בהשראת אופן הכיתוב בעברית: האות "ג" תורגמה ל-G ואחריה הושם גרש. אולי בשלב הבא יעבור השם עברות מלא בתרגום חוזר ל"גאון מנשה"?

לפחות יש עקביות כי גם בפינת הרחוב זה כך. בשלט זה, עקב הצפיפות, הותכו התואר והשם הפרטי ליחידה אחת מוזרה עוד יותר ומוזיקלית לא פחות- "סר'גון". התעתיק האנגלי נשמר….

רחוב מונש - שלט בפינת רחוב

איזור זה של שכונת יד אליהו בתל אביב משופע בעוד שמות קצינים זרים-יהודים למינהם (פטרסון, קיש, ובהקשר דומה: החי"ל, לוחמי גליפולי. מעניין ש"הגדוד העברי", הקשור לאותו נושא, הונצח בשם רחוב באזור אחר- אני מנחש שמוקדם יותר מהאחרים). בהקשר הצבאי, סופר לי לאחרונה שרחוב מונש היה גבול הפרדסים שנותרו עם תחילת הבניה באזור באמצע-סוף שנות ה-40. לעתים נורו מן הפרדס יריות על הבתים שנבנו בין רחוב מונש לקיש. על גג הקומה השניה של הבית ברחוב מונש 3 היתה לפני קום המדינה עמדת שמירה של חברי "ההגנה".

לכל אותם קצינים סיפור חיים מעניין. מתוך השעשוע לגבי שלט זה חיפשתי מעט על ג'ון מונש. מוצא חן בעיני שעל אף שנודע בזכות הקריירה הצבאית, אפשר לומר שהיה הומניסט במחשבתו, וראייתו המערכתית היא מרשימה. שתי תכונות אלה, בהקשר צבאי ואזרחי כאחד, היו ייחודיות עוד יותר בתקופתו.

כדי לעשות מעט צדק עם ג'ון מונש להלן קצת מידע:

מתוך "מדריך רחובות תל אביב" (המצוי גם באתר העיריה)

כדרכנו אנו מנכסים לנו כל איש ודבר. במידע שעל השלט בכחול אפילו לא טרחו להזכיר שמונש היה אוסטרלי, . באוסטרליה הוא דמות ידועה. נולד למהגרים ממוצא גרמני. הוכר כעילוי בלימודיו מגיל צעיר. כמהנדס פיתח קריירה נאה והיה מחלוצי השימוש בבטון מזוין באוסטרליה. במקביל שימש כקצין בצבא. יכולתו השכלית וראייתו ההנדסית באו לידי ביטוי בתפקודו הצבאי המרשים, באשר היה גם מארגן לוגיסטי מעולה, ופיתח את החשיבה לגבי שילוב פעולת חילות שונים לתמיכה זה בזה ולסיוע להתקדמות חיל הרגלים (כדי שזה לא יתפקד בעיקר כ"בשר תותחים"). נודע בפיתוח אחריות הקצין גם לרווחת חייליו. כאנקדוטה, נודע גם בכך שחייליו זכו כמעט תמיד לארוחות חמות מדי יום, גם בקו החזית. לאחר המלחמה עסק במגוון פעילויות הנדסיות ואזרחיות באוסטרליה. "אוניברסיטת מונש" טוענת באתרה ש-

The University is named after him, not because of his fame but because of the many and important ways in which he contributed to the community. בין היתר מציינים כי דמותו ומוצאו האירופאי-יהודי, יחד עם האהדה הרבה אליו באוסטרליה בזמנו, עזרו לעצב את דמות החברה האוסטרלית כרב-תרבותית ופתוחה (על אף נסיונות לשימוש במוצאו כדי לנגח אותו במסלול קידומו הצבאי).

כיום ניתנות על שמו מלגות מנהיגות ומצויינות. יש עיר בת כ-175,000 תושבים הקרויה בשמו. בעיירה בה גדל בספר האוסטרלי עדיין זוכרים היכן עמדה החנות שניהל אביו החל משנת 1874, ומציינים לזכות מנהל בית הספר בזמנו שהבחין בכשרונו של מונש ודחק במשפחתו לעבור למלבורן, שם יוכל לקבל השכלה כראוי לו. בשנת 1996, עם הוצאת שטר של 100 דולר אוסטרליים, הוטבע עליו דיוקנו. בשנת 2008 ניסה סגן ראש ממשלת אוסטרליה ליזום את העלאתו בדרגה לאחר מותו. קצת באיחור, הייתי אומר…..

שטר 100 דולר אוסטרליים