ארכיון פוסטים מהחודש "ינואר, 2010"

"עמודים עם כובעים": מה הם מספרים?

יום רביעי, 27 בינואר, 2010

עמודים בכפר שלם- מבט כללי 2

אספר על כמה עמודים שזכיתי להכיר (למרות שבספר ילדים כלשהו נכתב "אל תדבר עם קיר שאתה לא מכיר"). בדגש מסוים על ה"כובע" שעל ראשם. לא מצאתי מינוח מקצועי של ממש לאותם "כובעים" שיוצגו בהמשך. הביטוי הרומאי-אנגלי לסיומת העליונה של עמוד, בצורתה הפשוטה, טרום הכותרות המעוטרות,היא כנראה abacus (ראו הסבר ואיור). אינני ארכיאולוג או מומחה במחקר לשימור, אך ארשה לעצמי להוסיף כמה השערות ואבחנות.

כשעשיתי מחקר על ראש העין הותיקה, סיפרו לי שנותרו עוד כמה מעמודי הגדר של מחנה הצבא הבריטי שהיה במקום עד לפני 60 שנה (נותרו גם לא מעט מבנים, אבל זה סיפור אחר ומרתק בפני עצמו).

במו עיני זכיתי לראות רק עמוד אחד. היה משהו מוזר וייחודי בעמוד גדר שנשאר עומד 60 שנה, שריד לקו דמיוני שמזמן איננו, ומשרת כעת קו דמיוני/מוחשי אחר, מכיוון שעומד בפינת חצר.

מעניין לראות את סוגי גדרות-העניים שהוצמדו לו משך השנים: מכיוון אחד "מיטות סוכנות" מברזל המחלידות לאיטן; מכיוון שני חומה נמוכה של בלוקים וקורת בטון סמלית- כמובן לא מטוייחים; ומכיוון שלישי גדר רשת ירקרקה.

גם בעמוד זה ניכרת שאלת הגמר של הדופן העליונה: האם עמוד יכול פתאום להיגמר, סתם כך? השאלה גם אדריכלית-מושגית, וגם פרקטית: מים ייכנסו אל המישקים והתפוררות העמוד תוחש. כאן הפתרון פשוט, ואולי הוא רק פתרון טכני, בכיפת בטון שטוחה.

גם אם אינו בכיוון העיצוב היווני לדורותיו לכותרות עמודים, יש פתרון נפוץ ונאה בדמות פירמידות קטנות ושטוחות יחסית.

עמוד אחד, שאימץ מהלך בכיוון זה (אך עם "כובע" מכובד, כמעט תרבוש תורכי), מסקרן אותי כבר זמן מה. אני חולף לידו תדיר. נמצא בתל אביב, על דרך לוד (היום רחוב לח"י), בחזית בית מספר 63, פינת רחוב בועז (רמז לא מודע לבועז ויכין, עמודי המקדש?).

עמוד בפינת דרך לוד (דרך לח"י) 63, תל אביב

מבט מזרחה

מבט מערבה

העמוד עצמו נראה כשריד מתוך זוג. לפי מיקום הציר בדופן המערבית, המעבר היה בכיוון צפון-דרום.


לפי הבליטה למרגלות העמוד בפינתו הדרום-מערבית השער נפתח צפונה (דרומה לא יכול מכיוון שהיה נתקל בבליטה זו). מה ייעוד הבליטה? אולי למנוע מעגלות לנסוע קרוב מדי לעמוד ולפגוע בעמוד או בכנף השער.
הבליטה לכיוון מזרח (ראו לעיל, בתמונת המבט מערבה) נראית כאומנה, או תמיכה (תמיכה דואה, למי שזוכר מאדריכלות הקתדרלות הגותיות). תמיכה זו נועדה כנראה לאזן את המשיכה של כנף השער בכיוון הנגדי.

זוג אחר, שנותר על תילו, מצאתי בכפר שלם, בסמוך לחלקו המערבי של רחוב מח"ל. המבנה הסמוך הוא בית כנסת, בנוי טלאי על גבי אלתור על גבי תוספת וראוי לתיעוד נפרד.

עמודים בכפר שלם - מבט כללי 1

עמודים בכפר שלם- מבט כללי 2

זוג זה בעל מבנה "אובליסקי" יותר, נראה שכולו יצוק (ברזל נחשף בפינה אחת) וה"כובע", פירמידלי בלבד, עשוי טיח ו/או כחלק מהיציקה. לא אלמנט נפרד.

גם כאן יש את התמיכות בכיוון המנוגד לכנף השער. והנה צירי השער. ציר עליון:

והציר התחתון:

מפתן השער נראה גם הוא יצוק ומחבר בין העמודים. בתוכו עובר צינור בטון. המפתן שבור מעט באזור מעבר הצינור. לא ברור אם המפתן נשבר בכוונה כדי להעביר את הצינור כמעשה מאוחר, או ששולב ביציקה המקורית ונשבר בהמשך בהיות מעבר הצינור נקודת תורפה.

במרחק כמה מטרים מול השערים נחשף קצהו השבור של קיר, בנוי גב בטון ובלוקים המכילים שברי צדפים.

עד כה ראינו עמוד אחד בריטי בוודאות, ושני מקרים ערביים, ככל הנראה. להלן "עמודים עבריים" למהדרין, בלב תל אביב הקטנה (קרדיט לדובה פרימרמן):

בחזית התמונה רואים בבירור עמודים עם "כובע" בלב שדרות רוטשילד יש גם עיבוד בטיח של מסגרת בכל פאה. יש לי זיכרון עמום שיש משהו דומה בכניסה לגן מאיר מכיוון רחוב טשרניחובסקי. טרם הספקתי לבדוק זאת. ואולי זה רק דגם גדר המתכת שנראה מוכר כי הוא עדיין נפוץ מאוד.

וחברת "אקרשטיין" עדיין מציעה היום דגמים בסגנון דומה, המיוחס דווקא למושבות הראשונות:

בראשון לציון אכן ניתן לראותם בפיתוח דרכים. כנראה דגם "היקב" שלעיל:

ובצורה שונה, אך גם עכשווית, ברחוב הראשי ההיסטורי של העיר:

ובחזרה לתל אביב, שורת עמודים קצרה שראיתי בחטף בתוואי המסילה, בחצותו את רחוב הרצל. מקווה להחליפן בקרוב את התמונות בטובות יותר).

בפוסט הבא, אי"ה, פירוט נרחב לגבי העמודים שלהלן, שתמונתם מובאת כמתאבן:

"הליכתיות" (Walkability) כערך תכנוני וכהרגל החל מגיל בית הספר היסודי

יום ראשון, 24 בינואר, 2010

על הרעות החולות הנובעות מהשימוש האובססיבי במכוניות כבר נכתב הרבה. על התלות בנפט, על זיהום האויר, על הנגזרת המקובלת של הרחבת כבישים, על הפגיעה הבריאותית של ישיבה נוספת במכונית במקום תנועה, על פספוס הערכים של קשר לסביבה ולשכנים שנמנעים בתנועה בתוך בועת המכונית, ועוד.

השבוע פורסם גם על היתרונות הכספיים-נדל"ניים של אזורים עירוניים בהם קל ונוח ללכת ("שכונות המתאימות להולכי רגל מעלות את ערך הדירה"). אין ספק שתכנון טוב מגדיל את תכונת ה"הליכתיות" של סביבה. אבל צריך שיהיה גם לאן ללכת. שהשירותים הדרושים יהיו זמינים. כלומר, בשפתנו המקצועית, לאפשר "עירוב שימושים". להתיר מרכזים מסחריים קטנים, מבני משרדים נגישים, סוכנויות דואר קטנות ורבות, וכן הלאה. זה חלק מהתכנון האורבני, גם אם חלק נסתר מעין המתבונן רוב הזמן.

גורם אחד שכמעט תמיד נמצא בטווח הליכה הוא בית הספר היסודי. והרגל ההליכה (או התנועה הבלתי ממונעת בכלל, הכולל אופניים) צריך להיקנות החל מגיל מוקדם. הרגל ההסעה לבית הספר הוא רע ומקלקל. כבדברים רבים, עינינו נשואות מערבה, לארצות הברית, שם תרבות המכונית וההסעה מפותחת יותר. אך שם יש מקומות בהם פועלים לשינוי המגמה, כפי שאפרט בהמשך. גם אביב לביא מתייחס לעניין.

מה גישת בתי הספר? האם גם הם תומכים בכך, הצהרתית ו/או מעשית? לאחרונה יש פה ושם הכרה בנושא ואף פעילויות. "יום הליכה לבית הספר", שמקורו ככל הנראה בארצות הברית, מופיע גם בישראל ויש יוזמות מקומיות יפות. ארגון "מגמה ירוקה" מתייחס לנושא במסמך ממצה. וכאן מסמך מפורט יותר, יוזמת מספר גופים, המציע גם שאלונים ופעילויות. כך גם "תחבורה היום ומחר". יש גם פעילות בנושא באירופה.

לפי נתונים אמריקאיים, בשנת 1969 הלכו רגלית לבתי הספר היסודיים 40% מהתלמידים. בשנת 2003 – 13%.

להלן מספר דוגמאות, שוב מארה"ב, באדיבות האתר המאוד חביב עלי, Free-Range Kids , שעיקרו הייחסות שפויה וחופשית יותר בגידול ילדים.

בצד הדוגמאות הטובות, בית ספר שתוכנן וגם פועל למיגור התופעה של פקקי התנועה הנוצרים ממכוניות של הורים כל בוקר וצהרים.

ואמא ש"נפל לה האסימון" וגם עשתה משהו בנושא.

ויש גם האוסרים הגעה עצמית ועצמאית של ילדי בית ספר, עם או בלי קשר למידת הסכנה. ראו בתגובה השלישית לקישור הקודם, או במקרה הביזרי של הסתבכות עם שוטרים (!!!), כפי שקרה לאם שרכבה עם בנה על אופניים לבית הספר. אותו מקום גם אוסר על הליכה לבית הספר, אם כי יש ניצני שינוי ממסדי בזכות אותו "מרי אזרחי" של אם ובנה שבכיתה ז'. ויש האוסרים על רכיבת ילדים שמתחת לכיתה ד'.   יש מקומות שבהם צריך למלא טפסים בשביל הזכות לרכב על אופניים לבית הספר.

לאן אנו הולכים בנושא זה? קודם כל צריך פשוט ללכת.

איך "לנחמד" כניסה לבית באופן פשוט

יום חמישי, 21 בינואר, 2010

ראו בתמונה- בית משותף אופייני במרכז תל אביב , אם אינני טועה בפינת הרחובות גורדון ושפינוזה.

אלומיניום "ברונזה" שהיה אופנתי מאוד בתקופה מסויימת, וגם היום נפוץ. דלת, חלון, תיבת מכתבים ו"טרמומטר" של אינטרקום. בנאלי.

אבל מישהו החליט "לנחמד" את הכניסה, לעשותה נחמדה ובפשטות. אני חושד שאין כאן אדריכל או מעצב. התוצאה נאה מאוד. מדבקות אדומות בצורת לב במרכז כל תיבת דואר. כה פשוט וכה אפקטיבי. כן ירבו.

עברינגליש בשלטים – מהדורת המכס

יום חמישי, 14 בינואר, 2010

עברית או אנגלית? איך לתרגם? גם במכס מצאו דרך מעניינת לא לפגוע במשמעות המקור העברי:

כנראה זה תרגום של "מכס מחוז מרכז" ואז אפשר להתייחס ל"מרכז" בתור שם ולא תאור.
מזכיר את השאלה האם מחלף נתב"ג = Natbag interchange ?
האם הכוונה ל-"יהוד אור יהודה" = Yahud Or Yehuda ?
וכן הלאה….

תכנון נכון או שילוט: מה תורם יותר לבטיחות הולכי הרגל?

יום חמישי, 7 בינואר, 2010

חשוב לדאוג לבטיחות הולכי הרגל. חשוב שנהגים ישימו ליבם להולכי רגל. גם המועצה האזורית ברנר וגם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים חושבות כך, ולפיכך שמו שלט צהוב ומאיר עיניים בכניסה למושב בית אלעזרי הנמצא דרומית לרחובות. הן גאות בשלט ולכן שמו את שמן עליו, למען נראה ונדע מי דואג להולכי הרגל.

שלט בבית אלעזרי

שלט בבית אלעזרי

אבל במבט אל קטע הכביש בו הועמד השלט אין לדעת אם לצחוק או לבכות: בתכנון וביצוע הכביש נעשה הכל כדי לסכן את הולכי הרגל.

כניסה למושב בית אלעזרי

כניסה למושב בית אלעזרי

הולך רגל הנכנס או יוצא מן המושב נאלץ ללכת על הכביש חסר השוליים בתחום בו המכוניות נוסעות, במקום בו יש פניה חדה עם שדה ראיה מוגבל. אפילו בצד בו יש אבן שפה ניטעו שיחים כך שכאשר יגדלו רק מעט כבר יחסמו את המעבר על ה"מדרכה" (אולי יש לקרוא לה "מגננה", כי משמשת רק לגינון). אין ספק: העיצוב הגנני שולט (חוץ מהשלט המכוער).

הייתכן שהשלט מפליל את עצמו: מי באמת מתעלם מהולכי הרגל?

ושל מי האחריות? כנראה שצודק השלט והאחריות היא של הנהג, כי היא בטח לא של המועצה האזורית ברנר והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

ואם כבר פראנויה: האם זה רק הדמיון שלי, או שאפשר לראות באיור של הולך הרגל גם סימון של גופה המצויר על כביש, כפי שנהוג לראות בסדרות משטרה?