ארכיון פוסטים מהחודש "נובמבר, 2009"

דינוזאורים בשטח: הקבלות בין מדינאי לאדריכל

יום שלישי, 17 בנובמבר, 2009

שמעון פרס ורם כרמי יותר ויותר מזכירים לי זה את זה.

אדריכל רם כרמי הוא אולי הנפיל האחרון של דורו.
פעילותו הרבה,
זכייתו בפרס ישראל,
יכולתו הרטורית המליצית,
היותו מבכירי האדריכלים זה כמה עשורים,
המונומנטים המרכזיים עליהם חתום-
כל אלו הקנו לו מעמד שלא ניתן לחלוק עליו.
מופיע בכל תכנון אדריכלי מרכזי-ממלכתי.
הפך לאיקונה המרכזית בתחום האדריכלות בישראל.
לבקר אותו לא נעים- בכל זאת, רם כרמי…

כך גם שמעון פרס.
הנפיל האחרון של דורו.
פעילותו הרבה,
זכייתו בפרס נובל,
יכולתו הרטורית המליצית,
היותו מ"ראשי המדינה" זה כמה עשורים,
"אדריכל" לתהליכים מדיניים, מקים הכור, ה- Elder statesman -
כל אלו הקנו לו מעמד שלא ניתן לחלוק עליו.
מופיע בכל מהלך פוליטי מרכזי.
הפך לאיקונה מרכזית בתחומו.
לבקר אותו לא נעים- בכל זאת, שמעון פרס….

אבל בשנים האחרונות מסתבר שהמלכים הורידו מתישהו את בגדיהם. בדומה לסיפור-המשל, אף אחד לא שם לב מתי זה התחיל ומתי התהליך הושלם, ואף אחד לא מעז לומר שהמלך עירום.
שמעון פרס מתיימר לייצג את מורשת השלום, אבל לא ברור עד כמה הצליח לעשות משהו ממשי לטובת אותו שלום בשנים האחרונות. לעומת זאת מהלכיו כשר בטחון בטיפול בעליה לסבסטיה, למשל, נראים כבעלי השלכה היסטורית עזה – ולא לכיוון השלום. היותו החזית המפוייסת למדיניות שאינה מקדמת שלום גם היא אינה מצחיקה יותר. אמירותיו הצדקניות על אישיותו של גולדסטון הן מבישות ומטופשות (בלי קשר לתוכנו של הדו"ח).
ואם לחזור לנושאים הקרובים לתחום אתר זה, אחיזתו של רם כרמי במציאות גם היא נראית כהולכת ומתרופפת. אפשר להתווכח אם כבר בתקופת תכנון התחנה המרכזית החדשה בתל אביב היתה תפיסת המציאות שלו רלבנטית, אבל זה דיון נפרד. השיא הנוכחי הוא בית הבימה, שהאנטי-אורבניות שלו מחפירה (והמעבר על ידו מדי פעם היא שדחפה אותי לכתיבת שורות אלו). בין נפילותיו-נפילותינו: השכרת עטו להכשרת הריסת בית שוקן בירושלים, תוך הצעה מגוחכת של "חדר זיכרון"; ההצעה לבית ראש הממשלה; "שימור" המבנה בכיכר המלך אלברט בתל אביב.
אולי הגיע הזמן להתפכח מהקסם המוזר שבו כנראה כישפו אותנו שתי דמויות אלו? אולי ראייה נכוחה יותר שלהם תהיה חלק מריפוי עצמי כולל?

לחזרה לעמוד הראשי של הורביץ-אקרמן אדריכלים

סיור אופניים במזרח ת"א – "בתים מבפנים" 2009

יום שני, 9 בנובמבר, 2009

על סיור האופניים שהדרכתי במזרח תל אביב. לקריאת החוויות או כמדריך ליציאה לסיור עצמאי, בעזרת המפות המצורפות.

מה כבר יכול לעניין בסיור אופניים במזרח העיר תל אביב? זו היתה המחשבה הראשונה שעלתה בי כשפנו אלי מעמותת "תל אביב בשביל אופניים" עם הרעיון שאדריך סיור כזה במסגרת אירוע "בתים מבפנים 2009" (סיור 125).

במחשבה שניה ושלישית הרעיון מצא חן בעיני. זה האזור בו אני חי, מתעניין ועוקב אחר התפתחותו, אוהב מאפיינים רבים שלו.

ובכן מה יש לראות במזרח העיר? מונומנטים של אדריכלים, אטרקציות ובתים היסטוריים אין; סיפורי המקום אינם מגובשים ואינם מוכרים לי דיים כדי לשאת סיור. אולי סיור בין הגינות והפארקים? דגש על התכנון האדריכלי המודרניסטי לעילא והתפתחותו הוורנקולרית?

ובכל זאת: לכל שכונה פה מאפיינים משלה; יש מבחר סוגי בתים ומרקמים; יש שכבת פטינה של החיים שחדי העין נהנים לבחון ולאבחן; בהקשר אופניים- יש מספר סוגים של שבילי אופניים שבוצעו, ויכולים להוות מוטיב משני לסיור; אכן יש אזורים ירוקים נעימים; ויש את חיבתי הבסיסית לאזור פרברי-עירוני זה, שהוא מרחב הבית שלי.

ראיתי גם חשיבות באפשרות להעלות את קרן רכיבת האופניים במסגרת אירוע "בתים מבפנים", תוך כדי הצגת מספר פתרונות של שבילי אופניים שבוצעו באזור.

החלטתי ללכת על "תפריט טעימות".

הסיור נבנה דוגם קלות ממרבית שכונות מזרח העיר, במסלול מצפון לדרום.

התחלנו לאורך דרך השלום, במבט צפונה אל נחלת יצחק ואל מתחם תעש הבעייתי לפיתוח בשל זיהום הקרקע שבו.

רכבנו דרך שדרות ההשכלה המשתפצות באופן ייחודי, במבט מערבה אל אזור התעסוקה הנמצא בשלבי מעבר מבינוי נמוך וישן של מוסכים, בתי מלאכה ומחסנים לבינוי משרדים הייטקי וגבוה. ציינו את היחס המורכב בין אזור זה לבין שכונת בצרון שמזרחית לשדרות.

חצינו דרך שכונת בצרון הותיקה והמתחדשת טיפין-טיפין ובטעם רב. למרות הצפיפות יש בשכונה קסם והיא מהווה מוקד משיכה אופנתי כבר כמה שנים.

ברחוב משה דיין השקפנו לכיוון רמת ישראל הדומה במאפייניה לבצרון. עלינו על שביל האופניים החדש, המבוצע באופן מבריק (אך גם מעורר מחלוקת) על הכביש תוך הרחקת החניה מן המדרכה. חצינו אל תוך יד אליהו, תוך הצבעה על הבלוקים ו"בתי הרכבת" הטיפוסיים, על העמדתם המסודרת, על האפשרויות והקשיים בהרחבתם והתחדשות שלהם ושל הסביבה. רכבנו על רחוב קלמר, שהפיתוח שנעשה בו הוא לטעמי מהיפים בעיר, והדרמנו אל שדרות החי"ל, תוך בחינה של סימון שביל האופניים לאורכן.

רכיבה לאורך שוק התקווה השומם והדומם בשבת בבוקר היא חווייה מיוחדת למכירים את היום-יום העמוס של המקום. המשכנו ברחובות הצרים של השכונה, במבט על הבינוי הצפוף, המבליט את הייחוד של כל בית ולעתים כל דירה וחלון. גן התקווה החזיר ירוק לעיניים וכן יציאה לדרך ההגנה עם המדרכה/שביל אופניים בגדה הדרומית, בואכה נווה ברבור וכפר שלם.

עלינו בין בתי הדירות של נוה ברבור אל כפר שלם, על אי הסדר והבניה העממית המאפיינים אותו, שיד אדריכל לא נגעה בו. בפסגת השכונה ראינו את המסגד הנטוש ושרידי בתי הכפר סלמה. בירידה לכיוון דרך בר לב כבר יש מבתי הדירות המאפיינים תקופה מאוחרת יותר של הפיתוח. חלפנו סמוך ל"מתחם מח"ל – משה דיין" שפונה מתושביו ודיברנו על הסוגיות הפתוחות של פינוי תושבים ופיתוח האזור ברוח בתי הדירות המסיביים שניתן כבר לראות כדוגמתם לכיוון דרך הטייסים.

הסיור הסתיים על דרך בר לב (היא "דרך לוד"), כדי לאפשר לרוצים לחזור לנקודת ההתחלה, אך עם המלצה להמשיך דרך רחוב הבושם לפארק דרום ("פארק בגין") ואולי לכיוון חיריה בשבילים המפותחים במסגרת "פארק אריאל שרון" אשר יוקם בכל שטח זה.

לסיור הופיעו כתריסר איש ואישה (שלושה מהם על רולר-בליידס!). מזג האויר הנעים ומיעוט העליות תרמו לרכיבה נעימה. היתה האזנה קשובה להסברים (שלא היו רבים מדי…). להתרשמותי (ולפי התגובות) המשתתפים נהנו. לסיכום, היה סיבוב נחמד לבוקר שבת ואני שמח שערכתי אותו.

למעיינים במפות: מסלול מומלץ נוסף המסומן במפות הוא זה שאני מכנה "הציר הירוק של מזרח העיר". הציר הוא קו בכיוון צפון-דרום במקביל לדרכים הראשיות משה דיין ויגאל אלון. הציר עובר בלב אזורי המגורים ומחבר בין גינות ושדרות רבות, ומספק חוויית רכיבה מסוג אחר. לא נתתי לו פירוט מילולי- ניתן לפנות אלי לקבלת הבהרות. יש "פקק" אחד שצריך עיקוף קטן סביבו, והוא בית הספר "גיבורי ישראל" שעל שדרות יד לבנים.

אם דפי המסלול אינם ניתנים לצפיה באופן ברור, ניתן לפתוח כתמונה בחלון חדש ע"י לחיצה על התמונה עצמה.

מפת המסלול - חלק צפוני


מסלול הסיור - חלק דרומי

אתר הבית: הורביץ-אקרמן אדריכלות וסביבה